הגל הראשון של אלימות בין יהודים לערבים היה מהומות נבי מוסה מאפריל 1920 - אז היו בארץ קצת פחות מ 100,000 יהודים - הנתון הרישמי הבריטי מדצמבר 1917 הוא 58-60 אלף יהודים, כמחציתם מהישוב הישן שחי בארץ מזה דורות, שדיבר ערבית ואורחותיו קרובות מאד לתרבות הערבית. מספר הערבים היה כ 650 אלף ( המיפקד הבריטי מ 1922 לקראת חלוקת המנדט הבריטי לפלשתינה א"י ולעבר הירדן היה 758,000 כולל יהודים וטמפלרים גרמנים ). מה קרה שהערבים שחיו בשלום עם היהודים דורות התנפלו פתע פתאום על שכניהם היהודים הרגו 7 ופצעו מעל 100.
ראשית הייתה הצהרת בלפור מ 02/11/1917 וראשית ההתישבות היהודית - העליות הראשונה והשניה שהפכה את היהודים, להבדיל מהטמפלרים הגרמנים שהתישבו כאן, לציבור עם תביעות לאומיות על הארץ, כפי שהערבים ניסחו זאת - עם ללא זכויות כאן - הבריטים, הבטיחו ארץ לא להם לעם שלא קים - היהודים. לימים כינו הערבים את הצהר בלפור "המועמרה הגדולה " (המזימה הגדולה),
שנית - שנה לפני כן, ב 1919, ביקרה כאן ועדת קינג-קריין לדון בסיבות לתסיסה הערבית ובארץ ניבנה מתח סביב מסקנותיה העתידיות. כמינהג המזה"ת כדי להשפיע על המסקנות מתבקשת אלימות.
שלישית - בסוריה קמה מלוכה ערבית בראשות פייצל, ממנהיגי המרד הערבי נגד התורכים בסיוע לורנס איש ערב ושהובטח לו, כתמורה להרמת נס המרד בתורכים מדינה לאומית ערבית אלא שההבטחה סתרה את הסכמי סייקס פיקו והצרפתים, שגם להם הובטחה סוריה, ארגנו כוחות בלבנון לסלק את פייצל מדמשק. בעיני הערבים מדובר בבגידה כפולה, גם מסירת אדמה ערבית ליהודים וגם הפרת הבטחה להקים מדינה ערבית בשאם, המונח לסהר הפורה, הכוללת את ארץ ישראל. המתח ניבנה ואימאם צעיר מירושלים אמין אל חוסייני (עדיין לא חאג' - כלומר מי שעלה לרגל למכה ) הסית את המתקהלים בנבי מוסה לרגל "זיארה" (עליה לרגל מקומית ) שבכלל היתה קשורה לפסחא הנוצרי, לצאת ולתבוע את זכויות הלאום הערבי ולפגוע במשתפי הפעולה - היהודים - להם הובטחה הארץ ב"מועמרה". בצד קריאות מסורתיות כגון "איטבח אל יהוד" הניפו המפגינים המתפרעים את תמונתו של המלך פייצל, קראו לבריטים למלא את התחייבותם למדינה ערבית וקראו לספח את "סוריה הדרומית" - היא פלשתינה, היא ארץ ישראל, למולדת הסורית הערבית הגדולה. היה במהומות כל מה שליווה אותנו מאז - שלילת כל ריבונות יהודית בארץ, אירועים אזוריים שגלשו לתחומינו ולקינוח ועידות בינ"ל ותיווך "מערבי" שעל תוצאותיהם ומסקנותיהם יש להשפיע .
מאז מתקיים תהליך רצוף של "כיבוש" הארץ מידי הערבים והשתלטות היהודים - אם אז היהודים היו בערך 15% מכלל יושבי הארץ הרי היום הם כ 55% מכלל יושביה. אם אז, ב 1920, לא הייתה ריבונות יהודית מכל סוג הרי היום הריבונות היהודית היא על כ 80% משטחי הארץ. אם אז הכלכלה היהודית היתה זניחה מול הכלכלה הערבית הרי היום כלכלת המדינה היהודית היא מעל ל 90% מהתוצר המשותף של ישראל, הרשות הפלשתינית ורצועת עזה. לעולם לא היה בהיסטוריה תהליך כזה של נדידת עם, אפילו הוא במיקרה העם היהודי השב למולדתו ההיסטורית, שלא ניתקל באלימות התושבים הקודמים. באמריקה הכריע כוח האש והטכנולוגיה האירופית את הילידים להשמדה לאומית, כך האבוריג'ינים באוסטרליה או המאורים בניו זילנד כך יהיה באירופה אם גבור ההגירה הזרה לשם. כך תקופת ההתנחלות לאחר יציאת מצרים, לפני 3000 שנה, או לאחר שיבת עזרא ונחמיה לפני 2500 שנה שנאמר "היד האחת עוסקת במלאכה והשניה אוחזת בשלח" - כל כך נכון גם לימינו.
אז כן תהליך ההתישבות היהודית כאן בארץ מתחילתו הוא המנוע של הסכסוך בינינו לערביי הארץ בין אם יכנו עצמם ערבים, סורים, מוסלמים או המילה האופנתית "פלשתינים" - הבעיה עם חולדאי ודומין שהם חושבים שהכיבוש התחיל ב67 וחל רק על תושבי יו"ש ואם נחזור לטרום 67 יהיה כאן שמח.
נניח שלא הייתה תנועה ציונית ואף יהודי לא היה מגיע לארץ, אפילו לא אחד, מה היה קורה כאן ? אין לדעת אבל לא סביר שמשהו שונה באופן מהותי מכלל האזור שלנו, המזה"ת, וביחודבאזור סוריה הגדולה - הסהר הפורה, השאם שעסוק מאז 1920, עם עליות ומורדות בלהרוג אחד את השני - כניראה לא היה פיגוע נגד יהודים בשרונה אבל איזו מכונית תופת הייתה וודאי מתפוצצת והורגת רבים - לפחות כך זה בשאם. לגבי היהודים מותר להניח שגורל היהודים כמיעוט לא מוסלמי בממזרח התיכון לא היה שונה מזה של המרונים בלבנון במיקרה הטוב או זה של היזידים במיקרה הרע - בכל מיקרה גם בלי ציונות והתישבות יהודית במזה"ת הינו נידונים למשהו בין השמדה, טבח וגרוש - תשאלו את ה"אשורים" בעיראק ב שנות ה 30 של המאה שעברה.
לגבי יהודי המערב, אם לא הייתה התנועה הציונית מותר להניח שלפחות חצי מיהודי רוסיה ואירופה שהיו כאן ב 1938, ערב מלחמת העולם השניה, כ 300 אלף יהודים, היו מושמדים בשואה. קוממיות העם היהודי עלתה לנו במחיר כ 23,000 הרוגים. בחשבון של האלטרנטיבות ההיסטוריות מבחינת העם הערבי, בלי כיבוש או עם כיבוש, הפיגועים היו נימשכים אחד נגד השני - מבחינת העם היהודי - כל האלטרנטיביו היו גרועות יותר בין אם מדובר בשואה, בפרהוד בעיראק, בעלילת הדם בדמשק או בגורל דומה ליזידים, ל"אשורים" או בכלל לתושבי האזור. אז נכון "הכיבוש" אשם אבל במה בדיוק ?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה