גל הפיגועים האחרון הוא חגיגה לאופוזיציה - זה אומר "הממשלה אימפוטנטית - לא עושה כלום !!", השני מציע לגרש מחבלים או למנוע התרי עבודה והשלישי מדבר על "תהליך מדיני שיתן תיקווה" - יתכן שיש קצת בכל אחת מההצעות הלא מאוזנות שהושמעו אבל בטוח לגמרי שאין ראש ממשלה בישראל שמצא, עד כה, פיתרון מלא לטרור הפלשתיני שנולד כמעט לפני מאה.. יש כמה סיבות - א. יש באמת סיכסוך עמוק ומהותי בינינו, היהודים בארץ ישראל, לערביי מה שמכונה פלשתינה-א"י. ב. הסכסוך מקבל תפניות אסטרטגיות, משנה צורה ויש בו עליות ומורדות שמעצימות או משכחות את הלהבות אך האש לא נכבית - לא ניראה שתכבה בעתיד הניראה לעין.
לא במיקרה הסכסוך לא ניפתר כי הוא לעולם לא התנהל על פשרה סביב קיומה של ישראל כמדינה יהודית אלא על הדרך היעילה לחיסולה - לכן יש שאלה איזו תקווה אמור התהליך המדיני לייצר? אם הפלשתינים קמים בבוקר עם חלום על מדינה עצמאית משלהם לצד מדינה יהודית שלדעתם גזלה את אדמותיהם - העיקר שכבר תהיה מדינה עצמאית פלשתינית - כי אז המו"מ יכול לייצר תקווה -אבל אם הפלשתיני קם בבוקר ושואל את עצמו מתי כבר אשחרר את פלשתין מהים עד הנהר - כי אז כל מו"מ שיש בו מרכיב של השלמה, הכרה והסכמה עם ישראל וציביונה הוא לא "שביב של תיקווה" אלא "סוף התיקווה " . לא במיקרה ההיסטוריה הוכיחה שכל תהליך מדיני האיץ את האלימות ולא ריכך אותה - כן !! כי התקדמות התהליך היא, לגבי רבים מדי בחברה הפלשתינית, סוף החלום להחזרת הגלגל ההיסטורי אחורה ולא תחילת התיקווה למדינה פלשתינית . .
במצב הזה אנחנו נימצאים באיפיון של "ניהול הסכסוך". מאמץ, למרות הסכסוך, להפוך את החיים להכי ניסבלים שאפשר לשני הצדדים גם ללא פתרון אסטרטגי מוסכם. ברור שבמצב הזה החלום הפלשתיני לא יעלם, בטח לא מייד, אבל יתכן שיוכנס, זמנית, למגירה. תמיד יהיו שם גורמים שיחלקו על הגישה המובילה, על המימסד ועל המצב הקיים, ממש כמו אצלנו, ותמיד יהיו בו כאלה שינסו "להחיות" אותו ולמנף אותו לראש הכותרות כקלף נגדנו. עד כה זה די הצליח להם למרות שכרגע, יתכן שהפלשתינים טרם הפנימו זאת, העולם שוקע בבעיות אחרות חמורות עשרות מונים. לכן, בדיוק כמו ב 98 השנים האחרונות, מאז הצהרת בלפור ב 1917 נידונו לחיות עם התנגדות אלימה למפעל הציוני - עם הטרור - כך היה וכניראה יהיה בעתיד הניראה לעין.
אני סמוך ובטוח, כמינהג כל העימותים בעולם, שגם אם נימצא פיתרון למצב הנוכחי, בהנחה שבצד השני יש מוחות יצירתיים בדיוק כמו אצלנן, שבמהרה הפלשתינים ימצאו "פיתרון לפיתרון". הרי כל האינתיפדה הנוכחית היא תשובה ליכולת של השב"כ לפצח את הטרור בשלב ההתארגנותי שלו. בדיוק כמו שחטיפות המטוסים בשנות השיבעים היו תשובה לעליונות שלנו בשדה הקרב הקונבנציונאלי ב 1967 ו 1973. לכן העימות עבר שלבים מכונופיות מקומיות (המאורעות ) לצבאות ערביים סדירים, לטרור בינ"ל לא סדיר, לעימות עממי מאורגן (אינתיפדה ) ולטרור יחידים עכשיו ותמיד היו "כנופיות", "מסתננים", "פידאיון", "מחבלים", "שאהידים" וכדומה. יתר על כן - כל המומחים לביטחון בעולם מגדירים את המאה ה 21 כמאה שתאבק בטרור. כרגע הטרור זה הטרנד העולה בכל העולם רק שבעולם עוד לא התרגלו עליו כתופעה לצד תאונות הדרכים, המחלות ומסעות הרצח בארה"ב. זה לא רק "הסכסוך", זה דאע"ש, הג'יהאד העולמי, הנדידה הגדולה, המאבק הסוני-שיעי, התפוררות הלאומיות הערבית, האווירה המוסלמית הדתית המקצינה והשחיתות.
העימות התגלגל לרמה הארגונית הנמוכה ביותר, אפס אירגון - המחבל שלפעמים הוא עצמו לא סגור מה יעשה מחר, שפועל על דעת עצמו מול הישראלי שניתקל בו במיקרה.. אין תשובה מימסדית טובה לסוג כזה של טרור במדדים המוסרים שישראל פועלת לפיהם ובכלל. אבל מסתבר שיש לנו תשובה חברתית מצויינת - הנחישות האישית לחסל כל אירוע במהירות וההיחלצות של כל כך רבים, שיכלו לברוח מהאירוע, למגע לחיסול מהיר של הפיגוע. טרור היחידים הפלשתיני מצליח למצוא תשובה למערך הביטחון הישראלי אבל לא לנחישות היחידים - טרור הבודדים מול נחישות היחידים. לנחישות ולתושיה אין באמת תשובה טובה . כמעט בכל אירוע באינתיפדה הנוכחית ניחלצו אזרחים מהשורה לבלום את הטרור ולשמור על המגע והאיכון של המחבלים עד בוא כוחות הביטחון שלעתים כבר לא היה בהם צורך. כן !! אין לנו ברירה, לא הייתה לנו ברירה ואנחנו התרגלנו וניתרגל לטרור וטוב שכך כי כרגע - במזה"ת ובעולם כולו - זה מה שממתין מעבר לפינה הקרובה של העתיד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה