הסכם הגרעין עם איראן שניכנס לתוקף ביום ראשון האחרון שיחרר לאיראן, כך אומרים, נכסים מוקפאים בסך 150$ מיליארד. את הכסף, כך אומרים רואי השחורות, יזריקו האיראנים לטרור השיעי האזורי ובכך יערערו עוד יותר את שאריות היציבות באיזור - הטענה מופרכת לחלוטין למרות שאיראן אכן עוסקת בעירעור היציבות האזורית.
נכסים מוקפאים אינם בהכרח ורק כסף מזומן. לפי וונדי שרמן, מנהלת המו"מ עם איראן מצד ארה"ב, רק 50$ מיליארד הם בכסף ממש והיתר בנכסים שצריך עדיין לממש. איראן היא מדינה של מעל ל 80 מיליון תושבים שלמרות הסנקציות היקף כלכלתה היה ב 2014 כ 1.3$ טריליון (אלף מיליארד) בשנה. היא סובלת מפיצול אתני ודתי עמוק והפרסים האיראנים עצמם הם כדי חצי מהאוכלוסיה בלבד. המזה"ת נותן לנו כעת דוגמא חיה למשמעות הדבר ליציבות החברתית של איראן ולסיכויי ההשתקמות הכלכלית.
בארבעת שנים האחרונות קיבלה יוון, זו שאוכלוסייתה מונה פחות מ 11 מיליון וכלכלתה כדי רבע מהכלכלה האיראנית - פחות מ 300$ מיליארד בשנה. סיוע בכסף ממש מהאיחוד האירופי בסך מעל ל 150$ מיליארד. יוון אכן לא פשטה את הרגל ושרדה אבל בעיות היסוד של מבנה המשק, מוסר העבודה, הילודה וההשקעות הזרות לא ניפתרו וליוון עדיין מחכה עתיד כלכלי קשה וקודר. הסיכוי שהיא תשאר כלכלה חולה גדול בהרבה מסיכויי ההשתקמות של יוון לכלכלה משגשגת וצומחת.
אם התפרקות ברית המועצות ב 1991 והקמת כביכול "דמוקרטיה" ברוסיה זרמו לרוסיה השקעות עתק מהעולם המערבי. לרוסיה היה בשנות התישעים רגע של עדנה כלכלית עד שההשקעות הזרות ניתקלו בשחיתות הרוסית ובמשטר האוליגרכים. היום השומר נפשו ירחק מהשקעות במשק הרוסי וכלכלתה החמיצה את ההזדמנות.
התיקווה האיראנית להיבנות מ 50$ מיליארד דולר במזומן ומיתר הנכסים המוקפאים כערבות להלוואות בין לאומיות נוספות הייתה מלכתחילה מוגבלת. השאיפה שלהם הייתה בעיקר לפתוח את המשק לשוק העולמי, למכור נפט והרבה, למשוך השקעות רבות ולתת למשק האיראני תפנית. הנכסים המוקפאים היו אמורים להיות כוס המים הראשונה שתמלא את האמבטיה ולא יותר. יתר על כן מחירי הנפט, ביוזמה סעודית, הם כה נמוכים שלא רק שאיראן לא יכולה למנף את יכולתה למכור נפט בעולם ולתרגמם להשקעות באיראן. ברוב המיקרים מצב שדות הנפט, התשתית והצנרת הוא כה גרוע שההשקעה בחידושם יקרה מהרווח הצפוי.
לאיראן, כמו לרוסיה, יש כושר המצאה ויש בה חדשנות טכנולוגית אבל יש בה משטר דיקטטורי שלא מהסס להשתמש בזרים מערביים, ביחוד אמריקאים, כבני ערובה. יש בה שחיתות תהומית, קיפאון דמוגרפי עד כדי ילודה שלילית ודיכוי. בהקשר הזה האיראנים סובלים מקשיי המשק הרוסי . העיסקה יצרה רף ציפיות מהאוכלוסיה האיראנית שאפילו בתסריט הטוב ביותר שניתן להעלות על הדעת לא ניתן להגשמה אפילו בקירוב. כדי לתת תיקווה כלכלית לבני איראן המדינה זקוקה לפיתוח רצוף של המשק האיראני ולהזרקה שנתית של הרבה עשרות מיליארדים לאורך שנים.
גורמים במישמרות המהפיכה התנגדו ניחרצות להסכם הגרעין בדיוק מהחשש שהוא יוצר בחברה האיראנית רמת ציפיות בלתי אפשרית מצד אחד ומערער את הליכידות הטיבעית של חברה תחת מצור. הסיבה השניה הייתה שנוכחחות מסיבית של נציגי חברות מערביות באיראן תזין גם את הציפיות, תפתח את החברה האיראנית לזרמים נוספים, למשל ל"זכויות אדם", וגם תאפשר למוסדות ביון זרים להעמיק את חתרנותם באיראן.
המזה"ת ובעיקר ה"אביב הערבי" המחיש לנו את הסכנה ליציבותה של כל מדינה באזור שהיא מרובת מיעוטים, דתות, כתות ושאיפות. המצב באיראן רק מחמיר כי העימות הסוני-שיעי במזה"ת לא רק שתובע משאבי עתק, אלא מרחיק משקיעים, כאלה שעדיין מוכנים להסתכן במשק האיראני, וברור שהוא יוביל להתססה פנימית באיראן עצמה של המיעוטים הסונים מגובים בכסף סעודי. אפשר לקבוע בוודאות שניזקי העימות הסוני-שיעי על המשק האיראני ועל יציבותו החברתית גדולים בהרבה מהתמורה שאיראן יכולה לצפות לה מהסכם הגרעין. כן איראן עזרה להפוך את המזה"ת לבור שחור ענק וכעת היא ניסחפת לבור הזה בעצמה והולכת להחמיץ את ההיזדמנות הכלכלית שניפתחה לה.
עוד מילה על מעורבות איראן בטרור. איראן, מאז מלחמת איראן-עיראק שהסתיימה ב 1989, חייה בתחושה של מצור סוני ושל מחוייבות להגן על המיעוטים השיעים במזה"ת. למעט הנושא הישראלי שבו איראן מקובעת אידיאולוגית, העימותים בסוריה ובתימן, בראייתם, נאכפו עליהם על ידי המרחב הסוני.
לדעתי להסרת הסנקציות על איראן יש השפעה מוגבלת שאינה יכולה לשנות בסיסית את מבנה המשק האיראני, אינה יכולה להתמודד עם רף הציפיות החדש באיראן עצמה ועל כל דולר שאין לה ושהיא מזריקה לעימותים בתימן ובסוריה מזריקות המיפרציות וערב הסעודית כמה וכמה דולרים. בקיצור הסרת הסנקציות מאיראן הם לא יותר מכוס מיים פושרים באמבטיה ריקה, מספיק להרטיב קצת את הישבן אבל לא ממש להתרחץ ולהסתבן ובחוץ כל כך קר וסוער.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה