דמוקרטיה, כידוע, היא שילטון העם. כדי ש"העם" יוכל להביא דעתו צריך שתהיה לו נגישות למידע ולשלל הפרשנויות האפשריות. לכן מקדשת הדמוקרטיה את חופש הדעה וחופש ההבעה שבלעדיה אין דמוקרטיה. בכל מיקרה ובכל !! הדמוקרטיות גם חופש המידע וגם חופש ההבעה נימצאים תחת התקפה כל הזמן. לכל הממשלות יש סודות שחלקם נחוצים וחלק אחר משרת את המימסד שבשילטון. צריך אחד כמו ריצארד סנודן בארה"ב, למשל, כדי לחשוף את עומק החדירה הבלתי חוקית לפרטיות אזרחי ארה"ב שהתקיימה במיחשכים לאורך שנים רבות. התקינות הפוליטית היא עוד אמצעי להגבלת תפוצת המידע אך בעיקר לפרשנותו. בארה"ב ובצרפת למשל אין מושג רישמי "טרור מוסלמי", בשבדיה אסור, ממש אסור, לדבר בגנות ההגירה ואסור לזהות אדם כמהגר בהתייחסות אליו בטפסים, בתקשורת ובדיווחים. בחלק אחר נוהגים להשלים במילים מאזנות דיווחים שליליים. למשל "ניתפסו חשודים בטרור במיסגד... בלונדון. האמאם אמר שהאסלאם הוא דת של שלום". כל המוסדות מעסיקים דוברים ויחצנים שתפקידם היחיד הוא "לשפץ" את האמת ולגמד את העובדות הלא נעימות במיקרה שלא ניתן להסתירן. חופש הדיבור וההבעה רחוק מלהיות מלא ומותר להתווכח עד כמה הוא באמת קיים - לדעתי הוא קיים, הוא חלקי ובהרבה מיגבלות.
הבה ניקח דוגמא של "פעיל חברתי" תיאורטי שמנהל מאבק עיקש וחסר פשרות על "אישור מתווה הגז" בארץ תיאורטית - ממולו מתייצב פעיל אחר נילהב לא פחות ששולל מכל וכל את המתווה. האחד טוען שבכסף שנקבל מהגז נשקם את כל העניים, השני טוען שחברות הגז ירוששו בעיקר את העניים. שניהם מקיימים עצרות והפגנות וצועקים איש איש בדרכו "העם רוצה צדק חברתי". הנה לימים התגלה שפעיל הגז היה ממומן כולו מחברות הגז ולאחר המאבק קיבל משרה שמנה ששכרה בצידה באחת מחברות הגז ופעיל האנטי-גז הוא מבעליה של חוה סולרית ענקית שמניותיה יקפצו במאות אחוזים היה ומתווה הגז יכשל. מה שברור לנו ששניהם לא שיווקו לנו "אמת חברתית" אלא אינטרס כלכלי ושחופש הדיבור שימש להונאה רבתי וזאת גם אם רוב דבריהם היו אמת. לכן חשוב שהציבור ידע את מי הם מייצגים וישקלל את דבריהם בהתאם כדי לא לפגוע בחופש הדיבור מצד אחד ולצמצם את "חופש ההטעיה" מצד שני. קרני השמש, השקיפות המלאה, הם כלי הכרחי בוויכוח ציבורי דמוקרטי - אגודה או עמותה שמתיימרת "לגלות את האמת" על, נגיד, התעללות צה"ל בשטחים, בשם השקיפות, אך עושה ככל יכולתה שהיא עצמה לא תהיה שקופה ושהאמת על אודותיה ומי עומד מאחוריה כמממן בעל אינטרס לא תחשף תורמת יותר לצד האפל של "שקר התקינות הפוליטית", לסודות שבמחשכים ולהונאת דעת הקהל מלחופש הדיבור ממש.
לכן דמוקרטיה, כל דמוקרטיה, צריכה לעמוד על כך שכל עמותה הפועלת רעיונית בדעת הקהל גם תחשוף, בצורה מלאה ונגישה לכל, את מקורות המימון שלה.
העיקרון השני בדמוקרטיה, לאחר חופש הביטוי, המידע והשקיפות, הוא כיבוד החלטת הרוב ושמירת הזכות לשנות את דעת והתיחסות הרוב בדיאלוג. לכל עמותה חברתית יש תפקיד בדמוקרטיה. אויה לדמוקרטיה שלא יהיו בה גורמים שלא יציבו בפניה מראה כל הזמן ולא יקשו עליה בשאלות קשות. עמותות השמאל ממלאות תפקיד דמוקרטי לעילא כשהן מטיחות בנו שאלות של שליטה בעם אחר, של מחיר מה שהם מכנים "הכיבוש", שאלות בקשר לדמותו המוסרית של הצבא ולגבי הדרך הפוליטית העתידית. ישראל לא הייתה דמוקרטיה בלי עמותות כאלה ואחרות מכל סוג ומין. לכל אחד צריכה להיות הזכות להביע את דעתו, את ספקותיו ולהציע פיתרון שניראה לו - כולל למשל הפיכת ישראל ממדינה "יהודית דמוקרטית" ל"מדינת כל אזרחיה" או ל"מלוכה יהודית". הבעיה מה קורה שהציבור לא השתכנע ובחר בדרך מסויימת לשמחתו של הצד האחד ולהוותו של הצד האחר. עדיין נשארה למיעוט שלא הצליח לשכנע הזכות המלאה לשכנע אותנו לפעם הבאה.
אבל האם זה באמת אקט דמוקרטי כשהמיעוט שדרכו לא צלחה ולדעותיו לא היה ביקוש יפנה לגורמים חיצוניים שלהם אינטרסים אחרים ואין כל אחריות לתוצאות כדי ביחד, בכוחות משותפים, יפעלו לסיכול דעת הרוב הדמוקרטי לא בדרך של שיכנוע ודיאלוג אלא בדרך של סנקציות וענישה - במילים אחרות המיעוט לוקח לעצמו רשות "להעניש" ו"לקנוס" את הרוב כי הוא לא השתכנע מדעת המיעוט. כדי להעניש את הציבור על דעתו ועל כך שהוא דחה דעה אחרת אוספים נציגי המיעוט נתונים לחזק את ידי "המענישים" ולתת בידיהם כלים לפעול נגד דעת הרוב וזאת במימון זר ובטובות הנאה בדומה לפעיל "מתווה הגז". כמו שהמיעוט מצפה לחופש הדיבור ולכך שלא יענש על דעתו כך שמורה גם לרוב הזכות לחופש הדעה ולכך שלא יענש על דעתו שלו.
מכאן לחוק העמותות - אני נגד החוק כפי שהוא יצא - לדעתי כל עמותה, דגש כל עמותה, חייבת בדיווח מלא על מקורות המימון שלה לרשם העמותות בישראל - הדיווח צריך להיות נגיש לכל אחד וקרני השמש (השקיפות) כבר יעשו את היתר. חוק העמותות לא מוסיף כבוד למדינה למרות שחוק כזה ממש הכרחי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה