קום התנערה עם חלכה / עם עבדים ומזי רעב / אש הנקמות בלב ליחכה / לקראת אויב נצא לקרב / עולם ישן עדי היסוד נחריבה / מגב כפוף נפרוק העול / את עולמנו אז נקימה / אתמול לא כלום מחר הכל / זה יהיה קרב אחרון במלחמת עולם / עם האסלאם הרדיקל יעור ישגב אדם /.
יש דימיון עיצום בין האידיאולוגיה הקומוניסטית פריחתה, בניית כוחה ולבסוף התפוררותה לזו של האידיאולוכגיה הג'יהאדיסטית שעדיין רחוקה משלב ההתפוררות - רמז המקדים את המאוחר למוקדם - גם האידיאולוגיה הג'יהאדיסטית, כמו הקומוניסטית, לא תנוצח בשדה הקרב אלא תתפורר מביפנים . ההמנון הקומוניסטי ששורותיו פתחו את המאמר מתאים ככפפה לאידיאולוגיה המרקסיסטית. את הגב הכפוף ומזה הרעב של הפרולטריון מחליף האסלאם, את הדיקטטורה של הפרולטריון, הדיקטטורה של הג'יהאד ואת האינטרנציונל מחליף האסלאם הרדיקל. ו"אתמול לא כלום מחר הכל !!"
התנועה הקומוניסטית היא ניסיון ליישם את כתביו של קרל מרקס "המניפסט "ו"הקפיטל" כמו שהג'יהאד העולמי מנסה ליישם את חזונו וכתביו של סייד קוטוב המצרי "סימני דרך" ו"בצל הקוראן" מאה ועשר שנים מאוחר יותר . הקומוניזם, ממש כמו האסלאם הרדיקלי, כפר בלאומיות כמגדיר הראשי של בני האדם והציג כתחליף הגדרה חברתית על-לאומית "המעמד העובד" אז ו"אומת האסלאם" היום. שניהם הציגו את הסדר העולמי הקיים כאויב - הקומוניסטים את הקפיטליזם, הקולוניאליזם והאימפריאליזם - הג'יהאד את המערב והלא מוסלמים הכופרים. שתיהן, ובזה ניבדל דאע"ש מאל-קאעידה, לא הסתפקו בהגדרת האויב אלא גם הציבו חזון של חברה מדינתית, על-לאומית, המושתתת על חזון של צדק חברתי - כל אידיאולוגיה לתפיסתה.
טובי הנוער, משכילים ובני טובים ניגרפו לרעיון תיקון העולם מעוולותיו, זנחו את חיי היום יום, את הדרך המבוססת להצלחה ועושר חומרי לטובת החזון האוטופי של חברה חדשה ומתוקנת. הקומוניסטים של המהפכה הרוסית, ממש כמו הדאע"שיסטים של היום, ראו באכזריות, בטרור, בהשלטת הפחד, במירדף רצוף אחרי אויבי האידיאולוגיה, בהקמת תאים מחתרתיים וחתרנות כלי הכרחי ביצירת עולם טוב יותר, לשיטתם, שבו "יעור ישגב אדם" וכי המטרה הנעלה מצדיקה את האמצעים הקיצוניים.
בשתי הדוגמאות, הקומוניסטית של ראשית המאה העשרים, ממש לפני 100 שנים בגדול, וזו של ראשית המאה העשרים ואחד - הג'יהאדיסטית ניסה המערב להילחם על שימור הסדר הישן בלב ולב. אז עוד לא היו הפצצות ולחימה ללא "מגפיים על הקרקע" ואת ההפצצות של הקואליציה נגד דאע"ש שניזקם לא ברור ושהקואליציה סביבם נזילה ומשתנה כל הזמן החליפה "רוסיה הלבנה" ניתמכת המעצמות האירופאיות וצבאה "הלבן" כנגד הצבא "האדום".
גם הצבא הלבן, ממש כקואליציה נגד דאע"ש כעבור כ 100 שנים, יצג שפע של אינטרסים סותרים בהתאם למעצמות התומכות ממלוכנים חסידי הצאר ועד דמוקרטים חסידי המערב וכל מה שביניהם.
הסוף של המהפכה הרוסית שלא הצליחו לנצח אותה בשדה הקרב, נאלצו להשלים עם קיומה כעובדה פוליטית לאורך עשרות שנים ( כשיבעים שנה) ושלבסוף התפרקה מביפנים משפע של סיבות ובעיקר בשל ההתכחשות הבסיסית להגדרות הלאומיות והדיכוי המתמשך של כל דעה "אחרת" שבהכרח הביאה לקיפאון מחשבתי ויצירתי ככל שחלף הזמן.
מכאן לימינו - המדינה האסלאמית היא עובדה קיימת, המלחמה נגדה נעשית בלב ולב באמצעות קואליציות צרות אופק ורבות ניגודים שלכל רכיב בהן יש כיוון שונה. לבסוף, בעוד הרבה שנים (אולי עשרים, אולי שיבעים) המדינה האסלאמית תסתאב, תדכא ותתפרק מביפנים בשל אותן תופעות שפירקו את ברית המועצות. מסתבר שההיסטוריה חוזרת על עצמה.
לגבינו בישראל מה שחשוב שדאע"ש, כמו הקומוניסטים בשעתו, שולל את הלאומיות, כולל את הלאומיות הפלשתינית, והמאבק נגדו לא מבוסס על חידוש הלאומיות למרות שבסופו של יום זו התוצאה הבלתי נימנעת .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה