אישית אני לא חושב שישראל מאויימת קיומית על ידי איראן. יכולות האמנעה, ההגנה והתגובה של ישראל כל כך מפותחות וכל כך מקדימות, לפחות בארבע עשורים, את אלו של איראן שכל ניסיון לשגר פצצה אטומית לישראל משול להתאבדות וחורבן לאומי למשגרים באזור. לאיראן יש הרבה יותר מה לחשוש משיגור פצצות גרעיניות לישראל מלישראל. בנושא הזה אני רגוע לחלוטין וחולק על ראש הממשלה - הגרעין האיראני אינו סכנה קיומית לנו. הוא כן סכנה קיומית ממש למזרח התיכון ולאזור בוא אנו חיים.
ארה"ב עשתה שורה של צעדים מאד קיצוניים באזור שבמרכזם - עריפת הצמרת הפוליטית הלאומית הוותיקה של המזה"ת, צמרת מושחתת, כוחנית ומדכאת אך בו בעת גם מייצבת, לטובת אלטרנטיבה של מצג מדומיין ומשאת נפש - 'אביב ערבי' ובמשתמע 'דמוקרטיה ערבית'. את הישן סילקה ארה"ב בציניות אך האלטרנטיבה הייתה אנארכית מוסלמית והתפרקות הזהויות הלאומיות. את הלאומיות הערבית החליפה, לאדישותה של ארה"ב, הזהות האסלאמית הסונית גורסת כל בדרכה.
הצעד השני, שמסתבר ששורשיו עוד במהומות הסטודנטים באיראן ב 2009 כשאובאמה, בעודו מפתח ערוץ חשאי מול איראן האסלאמית, למעשה הפנה גב לרוחות השינוי באיראן, הוא נטישת העולם הסוני במזה"ת ופניה למרכז השיעי באזור - איראן. מביקורו 'ההיסטורי' ביוני 2009 באזור כשביקר בתורכיה, ערב הסעודית ומצרים לא נותר דבר. תורכיה וארה"ב כבר לא חברות קרובות וארדואן כבר לא רצוי כאורחו של הנשיא בוושינגטון, סעודיה וארה"ב הן בנות ברית שהחשדנות בינהן גדולה במונים מהשותפות ואת נשיא מצרים דאג שלטון אובאמה לסלק - גם את החדש הוא מחרים. ביבי שלנו לא לבד. לו עוד יש קונגרס שמזמין - מי יזמין את המלך עבדאללה מסעודיה, את סיסי או ארדואן.
הכיוון האיראני של ארה"ב רק מלבה את האיבה הישנה הסונית שיעית. איראן שהגיע להבנות עם ארה"ב וטעונה כעת בביטחון עצמי מרקיע שחקים, מסוכנת בהרבה לא במישור הגרעיני אלא במישור החתרני. דוגמית קיבלנו כשכוחות שיעים השתלטו על תימן, פיצלו את המדינה הלכה למעשה ומאיימים על מיצרי באב-אל- מנדאב עשו זאת נוכח אדישות מופגנת ותומכת של ארה"ב. עוד מדינה שהייתה וכבר איננה תימן. יש לה נציג באו"מ, בליגה הערבית ובעוד מוסדות (גם ללוב, עיראק, סוריה וולבנון) אבל בפועל אין מדינה אלא "אזור בלתי משיל" כמו חלקים גדולים במזה"ת, במגרב ובתת הסהרה. האזורם הבלתי משילים הם מבוע לאי יציבות, מקור למלחמות, שפיכות דמים נוראית, סבל אנושי וסכנה מתמדת למעט שנותר מהיציבות האזורית - מצרים, ירדן וסעודיה. מצרים וירדן כבר נאבקות ישירות בהקצנה האסלאמית בלוב, סיני ודאע"ש על גבולו מה שהיה פעם סוריה ועיראק וסעודיה כבר נאבקת בשיעים בבחריין, במחוזותיה המזרחיים ובאיחוד הנסיכויות ומגבירה את מעורבותה בתימן לצד הסונים. על הפרק פלישה סעודית לצפון תימן השיעית.
המדיניות האמריקאית "עם הפנים לאיראן" לא יכולה אלא ללבות את התעוזה האיראנית, ללכד את הסונים נגד איראן ונגד ארה"ב וכבר היום מעצימה מאד את אש המלחמה הדתית במזה"ת. איראן מפוייסת עם ארה"ב היא אסון בהלך הרוח הדתי של המזה"ת, כשהרפובליקה האסלאמית השיעית נילחמת במדינה האסלאמית הסונית, ולא יכולה אלא להוביל לשפיכות דמים נוראה עוד יותר אפילו בלי פצצה גרעינית.
אז מה הבעיה של ישראל ? שהכל מתהפך, משתנה בלתי יציב, אין שום כתובת לא לשלום, לא להסדר ולא ליציבות ושאם תצלח דרכה של איראן תקום סביבנו חגורת איומים קונבנציונאלית שתמרר את חיינו מסיני ועזה עד הגולן וגבול הצפון ואפילו מהרי ירדן.
כרגע, נכשלו הכוחות השיעים בפיקוד איראני בשני מאמצים גדולים - הראשון לפני שבועיים בסוריה והשני ממש כעת באזור עיראק לכבוש את תיקרית. המלחמה עוד תארך שנים וסופה בערפל.
ממשל אובאמה הביא למזה"ת אסון בממדים היסטוריים. מלחמה דתית סונית שיעית, התפרקות המסגרות הפוליטיות הקיימות ללא אלטרנטיבה, שפיכות דמים בממדים מפלצתיים, אסון הומניטרי בממדים נוראיים, בריחת אוכלוסין ושאר מרעין בישין.
בארה"ב לא קישרו ולא מקשרים את האסון האזורי למדיניות הממשל, לסוגיית הגרעין האיראני ולשיקול הדעת הפוליטי שלהם. הנאום של בנימין נתניהו, שאת אחריתו עדיין איננו יודעים, לפחות עורר שם וויכוח ציבורי כמותו טרם היה על תפקידה העקרוני של ארה"ב במזרח התיכון. וויכוח שהוא מעבר לשאלה מה עשינו למען שלום עם הפלשתינים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה