אין ספק שלו מי שהכתיר את עצמו כחליף איברהים הראשון, הידוע יותר כאבו-באכר אל בגדדי, היה רוצה שיניחו לו לנפשו הוא היה מנצל את הלהיטות של ארה"ב לצאת מעיראק ובכלל להתנתק מהמזה"ת והיה ממשיך, בסבלנות ובאיטיות, לבנות חזית סונית נגד ממשלת נורי אל-מאליקי בעיראק. חזית שנתמכת על ידי סעודיה, המממנת בכסף כל מי שהתנגד לממשלה השיעית בבגדד ותורכיה שמאפשרת לזרם אדיר של מתנדבים להצטרף לאירגונו ומוכרת למענו, בדמי תיווך שמנים, נפט בשוק השחור והאפור של העולם. אבל בגדדי רצה אחרת - למרות שהשיטות שונות והאכזריות משודרגת מיישם אבו-באכר אל בגדדי את הדוקטורינה של אל קאעידה - למשוך את המערב 'הנוצרי' להילחם באסלאם במיגרש של האסלאם, הרחק ממעוזי הבית, בארצות רחוקות - מלחמה שלא יכולה אלא להעצים את השינאה למערב ולחולל מלחמה עממית נגדו, אם אך יפול למלכודת, ולאחד את שורות המוסלמים נגד המערב. הטרור המוסלמי במערב נועד להקשות ולהטריד אבל את המערכה ינהלו הג'יהאדיסטים במיגרש הביתי.
בן לאדן ובעיקר איימן זוואהירי, אז סגנו והיום מנהיג אל קאעידה, ראו באפגניסטן את זירת המלחמה האידיאלית במערב אם אך יסכים ליפול למלכודת - אל בגדדי, לעומתם, רואה במזה"ת כולו את זירת המאבק במערב. שחיטת עיתונאים ואנשי סיוע מערביים מול מצלמות הטלוויזיה והפצת הסירטונים ברשת נועדה למטרה אחת - לגרור את המערב למלחמה באסלאם על אדמתו ובתנאיו. אכן המערב שצפה באדישות בזוועות חמורות פי אלף, לפחות, נגרר למערכה שלא רצה בה כלל בתנאים שאינו רוצה בהם רק כי אבו-באכר - החליף איברהים הראשון, התאווה לכך. בהרבה היבטים מעצב אבו-באכר אל בגדדי את העולם העכשווי והעתידי הרבה יותר מ"האיש החזק בעולם" הנשיא ברק אובאמה. ככל שהמערב מנסה בכל כוחו שלא להתערב כך גורר אותם אבו-באכר אל-בגדדי, שלב אחרי שלב, למלחמת כל בכל של האסלאם, בעיקר האסלאם הערבי, במערב. מדי שבוע מודיעה עוד מדינה מערבית על הצטרפות, בדרך כלל מיזערית וסימלית, לקואליציית המלחמה ב'מדינת האסלאם' במזה"ת. כל יום גדלה מצבת היועצים, מאמנים, מאבטחים, קציני סיוע אוויר וכוחות מיוחדים שנשלחים למזה"ת מהמערב לסיע במלחמה נגד החליפות אבל לא ברור לטובת מי בדיוק.
מדינות ערביות ומוסלמיות באזור תומכות ביד אחת בחליפות וביד השניה בארה"ב ובלבד שארה"ב תעשה למענם את המלאכה השחורה. תורכיה רוצה שארה"ב תפיל את בשאר אסאד. סעודיה, מאידך, רוצה שארה"ב תחליף את המשטר הפרו שיעי בבגדד ותבלום את ההתגרענות של איראן. אבו-באכר אל בגדדי יודע שהקואליציה נגדו, שכביכול כוללת הרבה מדינות מוסלמיות, לא ממש קיימת אלא בחיזינותיו של ג'ון קרי. הכל בסוף מתנקז למאבק האסלאם במערב בדיוק כפי שאבו-באכר אל בגדדי תכנן, קבע ועיצב. ארה"ב הפכה את עצמה לנטל על העולם הערבי. סביר מאד שלערב הסעודית, תורכיה, ירדן, מצרים והמפרציות יש דרכים משלהן להתמודד עם דאע"ש בלי ארה"ב (למשל בלי בג"ץ, בצלם ועם הרבה שוחד) מאשר להתמודד עם דאע"ש לצד ארה"ב. בכלל לא ברור שהמעורבות של ארה"ב במלחמה החדשה היא נכס לחוששים מדאע"ש או נטל, נטל קשה ואפילו סכנה קיומית ממש.
הבה נדמיין לנו שנשיא ארה"ב היה מכריז בצורה גלויה שאין בכוונתו להתערב בשום צורה במזה"ת ושכל מערבי שחושש לחיבור בין ראשו לגופו שימנע מלבקר במחוזות הקטל שבאזור, שבעיית דאע"ש היא בעיה של המוסלמים והערבים במזה"ת ושהם אחראים על קביעת חייהם ולא הנשיא בבית הלבן. שאם סעודיה לא תלחם בדאע"ש איש לא יעשה זאת בשבילה ושזה לא עיניינה של ארה"ב אם דאע"ש מאיים על איראן. הדברים אינם הזויים - זו בדיוק השקפתו של הנשיא אובאמה אותה ביטא בכמה הזדמנויות אלא שמנהיגות צריכה לעמוד בלחצים ואבו-באכר ידע לנגן על העצבים הנכונים ולגרור את ארה"ב למחוזות שהוא רצה בהם ולא הנשיא אובאמה.
מי שמרקיד את המזה"ת בתיפוף הדרבוקה זה החליף החדש איברהים (אבו-באכר). מפעם לפעם נסחף למעגל עוד רקדן שבכלל לא רצה לרקוד אבל הקצב סחף אותו. יש לישראל מזל גדול שכל הרקדנים, כמעט בלי יוצא מהכלל, אמנם מוכנים ורוקדים לפי הדרבוקה של החליף איברהים אבל חס וחלילה לא איתנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה