יום רביעי, 1 באוקטובר 2014

הנאום של ביבי

שלשום נאם ביבי באו"מ. התגובות היו צפויות בהתאם למחנה הפוליטי ומערכת העיתון. מעט תגובות היו לעיניין. כל הנאומיים באו"מ לא ממש מייצגים את המציאות העכשווית. כל המשלחות באו"מ שבויות באינטרסים שלהן ולא באמת מנתחות נאומים אלא באספקלריית האינטרסים ולכל הנואמים יש בעיות פוליטיות מבית, מבחוץ וכולם צריכים להוכיח גם מעשיות - זה כולל אפילו את נשיא ארה"ב. לכן הביקורת מהסוג "הוא יודע לנאום יפה", "הוא דיבר למנקות באולם" וכדומה יתכן שהן נכונות אבל לא ממש רלבנטיות להערכת הנאום.


למשל בנאומו האשים אבו מאזן את ישראל ב"השמדת עם", לא ממש מחובר למציאות, נתן גט לתהליך השלום שממילא לא מתקיים ולא התקדם משמעותית מאז הצעות אולמרט בסתיו 2008 - הוא גם לא יכול להתקדם נוכח המטרה המוצהרת של אבו מאזן -  "זכות השיבה" בניסוחה המחמיר ביותר. אבו מאזן גם הציג מסלול התקדמות אלטרנטיבי - מוסדות בינ"ל, החלטות אנטי ישראליות, דה-לגיטימציה ובסוף בית הדין הבין לאומי בהאג. אפשר להגיד על אבו מאזן שיש לו כיוון וגם שהוא לא ממש מתכתב עם המציאות החדשה במזה"ת. אפשר וצריך לחשוש מהצרות שהוא יעשה לנו בהאג אבל הדרך דו-כיוונית, גם אבו מאזן לא ממש נקי מפשעי מלחמה, ולפלשתינים לא תצמח מכך מדינה.  


נאומו של ביבי גם הוא הציג דרך חדשה, שבניגוד לאבו מאזן מתכתבת עם המציאות העכשווית במזה"ת. במקום "הסכסוך" כשורש הבעיות, כמקור התסיסה הבלתי ניגמר במזה"ת  וכתנאי מקדים לשיפור היחסים עם העולם הערבי - שיפור היחסים עם העולם הערבי תחילה גם יעזור לייצב את המצב נוכח ההקצנה האסלאמית והאיום האיראני וגם עשוי, בסופו של יום, להביא להסדרת הסוגיה הפלשתינית. יש לציין בהדגשה שחלק מאמצעי התקשורת במערב מיחזרו את הרעיון, אמנם לא בהבלטה, ומדינות ערב שהוזכרו בנאומו של ביבי: מצרים, ירדן, סעודיה ואבו דאבי לא הגיבו ישירות לרעיון ולא שללו אותו. מבלי לדעת אני משער ומנחש שראש הממשלה לא היה מזכיר את אותן מדינות בלי איזו הבנה מוקדמת ואם אכן כך כי אז נעשה צעד ממשי בכיוון (למען האמת קשה לי להאמין שלא הייתה הבנה מוקדמת).  הרעיון השני שביבי העלה הוא שהחמאס ודאע"ש הם מאותה משפחה. אפילו ארה"ב לא התנגדה לרעיון חזיתית  ודוברת מחלקת המדינה ג'ין ספאקי הגיבה כשאמרה ששני הארגונים הם אכן ארגוני טרור אך מציגים איומים שונים וזה של דאע"ש מטריד את ארה"ב יותר. למעשה הבדילה בין הארגונים לא במישור העקרוני והאידיאולוגי אלא בדרגת האיום העכשווית שלהם על ארה"ב.  גם הרעיון הזה מתחיל לחלחל לציבוריות במערב והעסיק את התקשורת המערבית.


בכלל - "הסכסוך" כבר לא מעניין את דעת הקהל בעולם - לא הערבי ולא המערבי. הוא כבר לא תופש כותרות וממעט להעסיק את הפרשנים. יש עדיין שמשלמים לו מס שפתיים, יש עדיין שמתקשים להיגמל מהאובססיה רבת השנים לפתור את הסכסוך אבל הרלבנטיות של הסכסוך לאירועים שמעצבים כעת את המזה"ת והעולם קרובה לאפס וכך גם ההתענינות של התקשורת העולמית, הערבית והמערבית.


לביבי לא הייתה ברירה אלא להתייחס לנושא השלישי - איום הגרעין האיראני, גם כי יש שותפות אינטרסים בין סעודיה, מצרים וחלק מהנסיכויות במפרץ בנושא וגם כי כמו שרבים מתקשים להיגמל מהנושא שבנה אותם פוליטית - הסכסוך - כך ביבי לא יכול להיגמל מסוגיית הגרעין האיראני למרות שאיראן שוקעת בבעיות קיומיות אחרות - המלחמה של העולם השיעי נגד "מפלצת" הרדיקליות הסונית. אפילו מבחינת איראן ישראל היא מטרד שמצדיק מס שפתיים ולא איום - בטח לא קיומי.

יש כניראה תיאום מלא בנושא בתוך הממשלה עם השרה ציפי ליבני שלמעשה טענה אותו הדבר ואף הוזמנה לארוחת ערב עם שרי החוץ הערביים בניו יורק יומיים לפני נאומו של ביבי (אני מנחש ששם נעשו התיאומים האחרונים לנאומו של ביבי). בהתאמה מלאה לנאום הדגישה השרה ליבני במסיבת עיתונאים בשולי עצרת האו"מ, לאחר מפגש עם מזכיר המדינה ג'ון קרי אתמול, ש"לדאבונה" מו"מ עם הפלשתינים אינו ריאלי כרגע אך הם (היא וג'ון קרי) בחנו דרכים חדשות. מעניין מה עושה ליברמן ?

אז כן! נאום נתניהו העביר את הסכסוך עם הפלשתינים ממישור "פתרון הסכסוך" למישור "ניהול הסכסוך", הציג דרך חליפית של הסדרה ושיתוף פעולה אזורי שיוביל, בסופו של דבר, גם להסדרת הסוגיה הפלשתינית ולא זכה לגינויים, הכחשות או הטחת עלבונות מצד המדינות המדוברות. הנאום הציג דרך חדשה שמתכתבת עם המציאות המשתנה, לדאבון השמאל, הרבה יותר פרודוקטיבית, שכבר מתיישמת באופן ראשוני בשטח, מדרכו של אבו מאזן כי היא יכולה גם להביא לתוצאות חיוביות מבחינת ישראל והאזור  ולא רק לגרום לצרות ליריב כדרכו של אבו מאזן.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה