יש רבים וטובים הטוענים שלמרות מותו המזוויע של מוחמד אבו חדיר, בן 17 משועפט, במה שנתפס אצל הערבים כנקמה על הריגתם של שלושת בני הישיבה מאלון שבות - גיל-עד, נפתלי ואייל בידי תא חמאס מחברון, אין מידתיות ומקום להשוואה בין התופעות.
הטוענים לחוסר מידתיות משווים את אנשי 'תג מחיר' לפרחחים כותבי 'גרפיטי' לעומת פלשתינים מרצחים ממש ומבצעי פיגועי התאבדות נגד חפים מפשע. הם טוענים שלמרות גילויי הגזענות בחברה הישראלית וקריאות "מוות לערבים" המתגברות לאחרונה אין להשוותם במידה ובכמות לא רק למעשי הרצח הפלשתינים אלא גם להטפות התכופות במסגדים, בהפגנות ובעיקר ברשתות החינוך והתקשורת הפלשתינים לחיסול הנוכחות הריבונית היהודית בארץ במיקרה הטוב ולהרג יהודים באשר הם יהודים במיקרה הרע.
אכן כששוקלים על המאזניים מידה כנגד מידה, קללה כנגד קללה, הסתה כנגד הסתה, רצח כנגד רצח הפלשתינים מנצחים בגדול אלא שהמדידה הזו היא הפחות רלבנטית לנושא. המדידה היותר רלבנטית היא לא עד כמה אנחנו משתווים לפלשתינים אלא עד כמה אנחנו מישרים קו עם מערכת הערכים שלנו. ככל שהמדידה מקרבת אותנו לפלשתינים כך היא מרחיקה אותנו מערכינו אנו. הרי אין חולק שיכולתנו לקיים חברה יותר ערכית, יותר מאחדת ומקדשת חיי אדם מהחברות שסביבנו, היא חלק מההצלחה של החזון הציוני. למרות שאין לדעת מה היה קורה אילו הרי קשה לדמיין שהחזון הציוני היה מתגשם מתוך סט הערכים של 'אל קאעידה', או 'דאע"ש' בעיראק. הדוגמא היא קיצונית בכוונה לצורך המחשה אבל קשה להכחיש שהחזון הציוני של התיישבות, בניה, ערך החיים, הנכונות של כל הקשת הפוליטית הציונית לחיות כאן גם אם אלו שמסרבים לנו בכל מאודם ושלילת הנקמה כערך הם חלק גדול מההצלחה של הציונות. מפלגות טרנספר או מפלגות נקמה, הדוגמא המובהקת היא מפלגת ק"ך של כהנא, לא הצליחו להאחז אלא בשוליים של החזון הציוני.
סט הערכים של הפלשתינים אינו אלא ניגזרת של ערכי האזור וסופו, כפי שאנחנו רואים, בעריצות, עוני, דיכוי שאיפות הפרט, שחיתות ואלימות חסרת גבולות (עוד לפני האביב הערבי נהרגו מיליון במלחמת איראן עיראק, 160,00 בלבנון, כמספר הזה באלג'יר, 400,000 בדרפור, 2 מיליון בדרום סודן ולא מניתי מעשי טבח קטנים כמו ספטמבר השחור ב 1971, חמה בסוריה ב 1983 ורבים נוספים). היתרון היחסי של הציונות היה התמדה, נחישות, איפוק, גמישות (היהודים קיבלו גם את וועידת לונדון ב 1938, את החלוקה ב 1947 ונסוגו במצטבר משטחים הגדולים מהמדינה פי 7 כולל פעמיים מסיני, מאפריקה, שלוש פעמים מרכס רמים וכד'). אבל היתרון הגדול העיקרי של הציונות היה הממלכתיות. המדינה החליטה, לטוב ולרע, ולא כל גוף כוחני לעצמו ולתפיסתו. את עיקרון עליונות הממלכתיות קיבע יותר מכל בגין כשאסר לחלוטין תגובה צבאית על הטבעת האלטלנה בחופי תל אביב ב 1948. לכן אין שום מקום להשוואה ערכית בין ישראל לפלשתינים. לא יכולה להיות השוואה לפלשתינים עליהם אנחנו גוברים בכל המישורים המעשיים והמוסריים - ההשוואה היא כולה מול ערכי החברה הישראלית והתגובה החברתית והחוקית של ישראל תקבע את דמותה.
לגופו של עיניין מותו של מוחמד אבו חדיר דחק מסדר היום שלנו, של הפלשתינים ושל העולם, שאגב שקוע בצרות נוראיות פי כמה, את רצח שלושת הנערים היהודיים לטובת רצח נער ערבי. במוקד לא רצחנות החמאס אלא רצחנות הקיצונים בישראל. הרקמה האזרחית הנרקמת בין המדינה לאזרחיה הערביים, על רקע זוועות האביב הערבי ודע"ש, ניפרמה בשוליה, החמאס קיבל את ההובלה הלאומית אצל הפלשתינים וישראל נחשפה כבת ערובה של החמאס החוששת למרכז הארץ, כולל לשיגרת הטיסות לנתב"ג, ומוכנה לשלם בפגיעה בשיגרת החיים בפריפריה. אין לישראל כרגע תסריט סביר לסיים את הסבב הנוכחי בשקט בלי להידחק למצבים שאינה רוצה להיות בהם. כל היתרון המוסרי והמדיני שישראל הפיקה נגד הרשות ונגד החמאס ירד לטימיון - פרי אובדן השליטה לקיצוניים ולסדר היום שהם מכתיבים. בסוף דווקא החמאס קוטף את רווחים הגדולים, נכון לרגע זה..
מה ישראל צריכה לעשות במצב הקיים: א. לסיים את החקירה, לתפוס את המבצעים ולהענישם כאחרוני מחבלי החמאס; ב. לצאת במערכה ציבורית נגד הגיזענות הבוטה שהופגנה בישראל, למרות שאין להשוותה לזו הפלשתינית; ג. לבצע מבצע צבאי בעזה שיגבה מחיר כבד מהנהגת החמאס מבלי להיכנס למבצע השתלטות על כלל הרצועה. ניראה לי מתאים להשתלט , נקודתית, לזמן מוגבל על מספר מנגנוני שליטה צבאיים- למשל מפקדת מנגנון המודיעין של החמאס והתנפיזיה - כוח השיטור והשליטה של החמאס, תפיסת חלק מהסגל ובעיקר החרמת כל ציוד התקשורת והמיחשוב. מבצע כזה ניתן לביצוע בהטסה, מהים, דרך מנהרות או בפריצה יבשתית מהירה והשילוב בין כולם,
אני משוכנע שימצאו שם חומרים מדיניים להסברה הישראלית לזמן הקרוב וזה ישתלב מצויין עם החשש מדאע"ש ודומיו בעולם כולו. בנוסף להוציא לפועל מערכת מדודה של חיסולים, לא רק מהאוויר, נגד ראשי הכוח הצבאי של החמאס והאגף הקיצוני של מחמוד א זאהאר, והרס תשתית הרקטות ככל הניתן. כן, יהיו רקטות על תל אביב, יתכן גם על הנתב"ג, כן זה יהיה כואב לנו ובעיקר כדאי לפעם הבאה אחרת זרענו את זרעי הפורענות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה