יש רק משמעות זניחה למספר "יעדי הטרור" שהותקפו בעזה, אפילו הם נעמדים במאות, כי את כולם ניתן לשקם בזמן קצר. אין משמעות רבה לשאלה כמה גיחות הפצצה עשינו, כמה פעמים ירינו או הפצצנו "מרחבי שיגור". במלחמת לבנון השניה למשל התקפנו מספר פעמים את אותן המטרות כשהן ריקות. בעזה חיסלנו משגרים, מסגרת ברזל מרותכת בחופזה, שניות לאחר, הדגש על לאחר, שיגור הטילים. אמנם הרסנו כ 250 בתים של פעילי חמאס בכירים, 250 מתוך מעל ל 250 אלף בתים בעזה, שיבנו מחדש לכל היותר בתוך חודשים מעטים. אני מקבל שנוצר בעזה נזק גדול אבל החמאס רחוק מאד מלהיות מוכה. הוא מסתתר מתחת לבתי מגורים רבי קומות, בתי חולים ומרפאות ומתחת לבתי ספר ומוסדות אונר"א ולכך אין לנו תשובה. כבר בעופרת יצוקה הסתתרה הנהגת החמאס במרתף בית החולים שיפא בעזה. ידענו, היינו קרובים ולא עשינו דבר. אמנם יש בעזה בת כמעט שני מיליון תושבים קולות שמאשימים את החמאס, מקללים אותו ורוצים שקט אבל האמת הפשוטה והכואבת היא שרוב הציבור דווקא עם החמאס והעימות מגביר את כוחו מול שאר גורמי הכוח ברצועה.
לגבי ה"חוזק" של הציבור הישראלי. מדובר על חוזק בתנאי נוחות מערביים. עיקר הטירדה הוא לרוץ למיקלטים. המיבחן שהציבור הישראלי עובר רחוק כדי שנות אור מהמיבחן של הציבור העזתי, מהמיבחן של הציבור בצפון הארץ במלחמת לבנון השניה, מהמיבחן של קרית שמונה לאורך שלש עשורים, למיבחן של קיבוצי עמק החולה בימי "המלחמה על המים" ערב ששת הימים ולמבחן מלחמת יום הכיפורים. במבחן הסבלנות ואורך הרוח לעמוד בתלאות מאד יתכן שהציבור בעזה חזק יותר, נחוש יותר ומוכן להמשיך יותר מזה הישראלי. בעוד ישראל משדרת חשש כבד ממהלך קרקעי וממש שקיקה להפסקת אש משדר החמאס, למרות פרשננו, תעוזה ונכונות מתמשכת לשאת בנטל ובמחיר.
בסוך מיבצע נימדד לא בהצהרות על צה"ל חזק, לא במיספר התקיפות, לא באיומים ולא באיכות הטכנולוגיה אלא בתוצאה המדינית והיא בלבד.
מבצע "עופרת יצוקה", מהעידן שלפני "הנכבה הערבית", זו שכינו בטעות בהתחלה כ"האביב ערבי", הסתיים בדו"ח גולדסטון וארבע וחצי שנות שקט יחסי, לא מוחלט. אפשר ליחס את השקט לחורבן בעזה. אני מייחס אותו לדו"ח גולדסטון ולרצון הפלשתיני למצות את השפעת הדו"ח, שהפך לאסון אסטרטגי לישראל אבל התמוסס בהמשך יחד עם "הנכבה הערבית". היה חשוב לחמאס ולפלשתינים להשאיר את דעת הקהל ממוקדת בדו"ח גולדסטון והשפעותיו מאשר להסיחו לעוד אירוע ירי על אזרחים מעזה לישראל.
מבצע "עמוד ענן" משלהי 2012 הסתיים במפלה ישראלית. גם עז חוללנו חורבן בעזה, הרסנו תשתיות טרור ויעצנו להם לא לנסות אותנו ( משום מה הם לא התייחסו לעצה). מספר ההרוגים בעזה נמדד במאות ואצלנו ביחידים. אבל בהפסקת האש הם השיגו הרחבת רצועת הדיג מ 3 מייל ימיים ל 6 מייל ימיים. "רצועת המוות" בעזה, ברוחב כ 400 מטר, שנועדה להקשות על החמאס לחפור מינהרות לישראל, בוטלה והחמאס אכן ניצל זאת לעיבוד חקלאי אבל גם, כפי שחששנו, לחפירת רשת של מינהרות תקיפה. בעיקבות "עמוד ענן" שיפר החמאס את מעמדו באוכלוסיה בזכות הרחבת שטחי הדייג והעיבוד החלקאי ואת התשתית הצבאית בזכות פעילות מורשת עד הגדר ממש. לחמאס הנזק היה שווה את ההישג מה גם שישראל לא חתרה לשינוי אסטרטגי (פירוז, פיקוח או שינוי המשטר) אלא רק טקטי. לשאלה מי נהרג יותר, או מי הרס יותר לא הייתה רלבנטיות בתוצאה. מי ששואל למה ההבנות של "עמוד ענן" החזיקו פחות משנתיים התשובה היא ברורה - החמאס סיים בהישגים שמבחינתו הושגו בכוח הזרוע והעמידה האיתנה הפלשתינית - מה שהם מכנים "צומוד" - הנשק שלהם נגד העליונות הציונית.
מבצע "צוק נחוש" נכנס לשלב המדיני במצב לא טוב לישראל. ישראל מפגינה רתיעה גלויה ממבצע קרקעי ושקיקה להפסקת אש כאן ועכשיו כשאין לה יותר מטרות "נקיות" להפציץ מהאוויר בעזה. בכך מעלה ישראל את רף הנחישות הפלשתיני. כמו שאיש בעולם לא מאמין לנשיא ארה"ב שהוא מתכוון להפעיל אופציה צבאית נגד איראן - כך איש לא מאמין שישראל תפעל קרקעית, אפילו בצורה מוגבלת, בעזה. יכן שהשיקול מוטעה אבל הוא תוצר הרתיעה הישראלית הבולטת והמוקרנת שעשויה להוביל לשיקולים מוטעים בכל צד. על הפרק חבילת צעדים כלכלית לעזה תמורת סוג של פירוז ופיקוח על עזה. אני מעז לטעון שמה שהחמאס היה מוכן לקבל לפני שלשה ימים הוא ידחה היום כי ישראל משדרת קוצר רוח ורצון מובהק לסיים. ההטבות שישראל צריכה לדחוף כדי לאפשר לעזה מוצא ממצוקתה הקשה כבר לא יחשבו ליוזמה ומחווה ישראלית אלא ככניעה ל"צומוד" הפלשתיני.
עדיין מוקדם לסכם את המיבצע כי הוא לא הסתיים ותוצאותיו המדיניות הכוללות טרם ברורות. למשל עומק השת"פ וההבנות בין ישראל למצרים וביסוס "ציר היציבות" האזורי, אבל לתוצאות לא יהיה אלא קשר מועט לדברי הרהב על מספר היעדים ו"מרחבי השיגור" שהופצצו על ידי חיל האוויר הטוב ומהחזקים בעולם. להזכיר לכולם - למרות חיל האויר האדיר נאלץ רוב עם ישראל לשבת, מאז קיץ 2006 במצטבר, 3 חודשים במיקלטים ולשבש את שיגרת יומו כדי לא לסכן את חיילי צה"ל במיבצע קרקעי - סתם חומר למחשבה על תפקיד הצבא בחברה אזרחית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה