שר האוצר, הייתי מעז לומר כמעט כל שר אוצר בעולם, נידון להיות תחת ביקורת קשה ותמידית, לעתים קרובות שנוא על סביבתו ובדמוקרטיות על בוחריו ורק לעתים רחוקות מאד הוא בכלל מסוגל למלא את הבטחותיו, ביחוד את הפופוליסטיות שבהם. הסיסמה "איפה הכסף?", סיסמת הבחירות של יאיר לפיד היא קליטה, פופוליסטית ויוצרת רושם שיש כסף רב, לפי הדימוי של יאיר לפיד, שמחולק באישון לילה במחטפים פוליטיים בחדרים אפופי עשן. לא שזה לא קורה אבל לא שם הכסף הגדול.
כשיאיר לפיד שאל במסע הבחירות "איפה הכסף" הוא לא דיבר לציבור עולי אתיופיה, לא לקהל נשים ערביות או לציבור חרדים - הוא דיבר ל"מעמד הביניים המתרסק" שבאף מדד אובייקטיבי לא חסר לו. כמובן שתמיד יתכן שהדירה בקנדה זולה יותר, שהמורה בדנמרק מרוויח יותר, שהמילגה לאוניברסיטה באיטליה או הונגריה גדולה הרבה יותר ושכר הדירה בברלין מסובסד . מן הסתם כמעט תמיד יש מקום אחר שיותר "כדאי" לגור דווקא שם. בסופו של יום בשני המדדים הקובעים באמת - המדד המוחלט של אורך החיים המשקלל בפועל את כל מדדי הבריאות, הכלכלה, איכות החיים ושביעות הרצון, והמדד היחסי של שימחת החיים, ישראל נימצאת בעשירון העליון של מדינות העולם. לפי התקשורת הישראלית ישראל היא גיהנום של רשעות, בירוקרטיה מתנכלת וטימטום בלתי ניסבל.
כמובן שכשיאיר לפיד אסף קולות לבחירות ובנה את עצמו על מעמד הביניים המתרסק רוב בוחריו לא הטרידו את עצמם בעידוד השקעות מחו"ל, ביצירת ובניית תשתיות מכל סוג ומין לטובת העתיד, בהשכלה גבוהה , פיתוח ומחקר אקדמי ובתקציב הביטחון שגם לו היה מקוצץ עדיין היה לפחות פי חמש, במונחים יחסיים, מהמקובל בכל הדמוקרטיות חוץ מבארה"ב. מבחינת "מעמד הבינים המתרסק" היה רק מדד אחד להצלחת שר האוצר - ירידה משמעותית במחירי הדיור במרכז הארץ ובאזורי הביקוש, מה שכבר טענתי הוא בלתי אפשרי לאורך זמן, הקפאה מוחלטת של שיעור גביית המס מהציבור ואם כבר צריך לגבות יותר אפשר מהטייקונים שכספם כביכול בלתי מוגבל, אין עליהם שום לחץ כלכלי ואין להם גם אפשרויות לצמצם, לפטר, לפשוט את הרגל או לעבור לארץ אחרת. משוואת הציפיות הייתה כזו שאו שכל הפתיים השקועים בעצמם נידונו לאכזבה קשה - מה שקרה בפועל כי בסופו של יום אין כסף יש מאיין, או ששר האוצר היה מרסק את המשק הישראלי על חשבון השוליים והדורות הבאים - אין אפשרות אחרת.
מי ששונא את יאיר לפיד כשר האוצר יכול להלין רק על עצמו שהאמין לסיסמאות חלולות שכל מי שהסכים גם להתבונן בעובדות הבין שהם בלתי ניתנות להגשמה אחראית. יאיר לפיד עצמו , שאני חושב אותו כשר אוצר טוב, ניכנס לנעליו של שר אוצר טוב אחר, יובל שטייניץ, שגם אותו שנאו למרות שהאבטלה הייה נמוכה מהמקובל בכל מקלטי הפלא בארה"ב, קנדה, דנמרק וברלין ולמרות שרמת החיים של כמעט כל הציבור בישראל עלתה מאד בתקופת כהונתו. יאיר לפיד עצמו למד שכשנימצאים שם בצמרת ובאחריות אין החלטות קלות, אין פתרונות פלא ושום דבר לא קורה מייד מהיום למחר. למשל הורדת מחירי הדיור, במקום שזה אפשרי, זה תהליך של כמה שנים, יותר מהזמן עד הבחירות הבאות. אז או שיאיר לא ידע את ההבדל בין ביקורת מהספסל לאחריות על המיגרש או שידע והבטיח מה שלא ניתן לקיים. בדילמה שבין לגרש בוחרים במבט מפוקח על האמת ומשמעותה לבין למשוך בוחרים באשליות שווא וסיסמאות ריקות מתוכן העדיף יאיר לפיד את הדרך הדמגוגית.
כך או כך אין מקום להתדרדרות ולשינאה כלפי לפיד - מי שהיה שקוע בעצמו, התעלם מכל היריעה המורכבת וניסחף אחרי סיסמאות ריקות מתוכן ללא שיפוט עצמי סביר שלא ילין אלא רק על עצמו. אולי בבחירות הבאות הוא יצביע למשהו אחר משנאת לפיד אבל הבעיות של המשק הישראלי לא יעלמו וגם על האיזון בין ביטחון, תשתיות, השקעות זרות וחינוך יצטרכו לשמור. אפשר לקבוע כלל שכל מי שמאמין לאשליות, לסיסמאות נבובות, להבטחות ל"פוליטיקה אחרת" ולא מוכן לראות את כלל הבעיות אלא רק את אלו שלו - לא שונה ממי שמאמין שהירח עשוי מגבינה ושיבוא בטענות רק לעצמו.
אגב ככל שיאיר לפיד ונפתלי בנט נחלשים כך הממשלה מתחזקת. רק טיפש יפיל ממשלה שלאחריה מחכה לו התרסקות בקלפי. חוזקה של ממשלה במדינות שבהם נקוטה דמוקרטיה פרלמנטרית, כמו בישראל, היא ביחס הפוך לעוצמת הרכיבים בקואליציה. ככל שמרכיבי הקואליציה בטוחים בעצמם ובמעמדם בקלפי כך ישושו לפרק את הממשלה בדרך לקלפי - ככל שרכיבי הקואליציה חלשים ובקלפי מחכה להם התרסקות כך ידבקו בממשלה ויעשו הכל להשאירה על כנה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה