יום חמישי, 14 בנובמבר 2013

אנשי שלום ומחרחרי מלחמה

בכל רגע נתון במדינת ישראל יש כמעט לכל משרד ממשלתי רציני "תוכניות מגירה" שונות ומשונות. אני מניח שלצה"ל יש תוכניות הנוגעות לפעולה צבאית כמעט בכל נקודה במזה"ת ולא אתפלא אם נידונה ותוכננה גם האפשרות של התמודדות צבאית כל שהיא עם תורכיה. כך גם למשרד האוצר, החינוך, ביטחון הפנים וכן, גם משרד השיכון.

תוכניות המגירה שכולם עברו תיכנון מוקדם ראשוני  הם חלק מהערכות מקדימה לאפשרויות פעולה שונות וכמינהגן של תוכניות מגירה וכמינהגו של עולם רק חלקן הקטן מתגשם בסופו של יום. בכל רגע נתון  אפשר לשלוף איזו תוכנית של משרד השיכון, מימי השר הנוכחי או מימי שרים קודמים, שמתייחסת להרחבת ההתיישבות ביהודה ושומרון.

באופן עקרוני, לא בגלל שאני מאמין בשלום עם הפלשתינים או בהסדר מדיני שהם יסכימו לו ולא בגלל דעת הקהל בעולם משוחד, אלא בגלל שאני חרד לדמותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית, אני שולל כמעט את כל ההתיישבות ביהודה ושומרון למעט חלק מפרברי ירושלים (לא רכס השועפט בואכה קלנדיה) ובביקעת הירדן. ברמה העקרונית והאידיאולוגית אני שותף למאבק נגד רוב התיישבות ביהודה ושומרון כי היא מובילה אותנו לאחת משתי אפשרויות גרועות מאד - מדינה דו לאומית או מדינת אפרטהייד ואיני רוצה את שתיהן. הן גרועות בעיני מהמצב הרע  הקיים. כביכול אני יכול למצוא מכנה משותף  כל שהוא עם שלום עכשיו .למרות שלא ההנחלויות הן מכשול לשלום אלא הגישה הפלשתינית הבסיסית המגולמת בזכות השיבה - שלום על חשבון ישראל ולא לצד ישראל.

אלא ששלום עכשיו כבר מזמן אינו אירגון שלום אלא אירגון שממוקד בפגיעה בכל תהליך שלישראל יש בו עמדה השומרת על זהותה היהודית דמוקרטית. תמיד כשמתנהל מו"מ עם הפלשתינים או נידונים תנאים עם האמריקאים שולפים בשלום עכשיו איזו תוכנית מגירה שאינה מעשית לעתיד הקרוב וסיכויי התממשותה בעתיד הרחוק יותר קלושים כדי או לחבל במעמד ישראל בשיחות במיקרה הטוב או ממש לפוצץ אותם במיקרה הרע.  

לפי המתווה הנוכחי הצדדים אמורים להגיע לסיכום כל שהוא בעוד כחצי שנה - לפחות ארבע שנים לפני שמשהו מהתוכניות של מישרד השיכון להרחיב את ההתיישבות ביש"ע  בעוד 20 אלף יחידות דיור יתחיל להיות מעשי. אם הצדדים יגיעו לסיכום ממילא ערכן של התוכניות כקליפת השום. להבנתי תפקידה של שלום עכשיו - לא שלום בעוד מאה שנה, זה לעזור במיצוי הסיכוי שהמו"מ ישא פרי ולא לחבל בו כל עוד הוא מתנהל. מכאן יש שלוש מסקנות אפשריות : הראשונה והפחות סבירה היא שהאנשים שם בשלום עכשיו מטומטמים מרוב פנטיות, השניה שכמו כולם הם לא מאמינים בסיכויי התהליך ובמקום לחכות לסיומו הם כבר תורמים את חלקם לדה-לגימציה למפרע של מדינת ישראל ולחיזוק העמדה הפלשתינית בסמיכות וזהות חשודה לעמדתו של ג'ון קרי שהטיל את האחריות לכישלון השיחות למפרע על ישראל ואיים עליה בחרמות מכל סוג. בהינתן העובדה  שחלק ניכבד ממקורות המימון של שלום עכשיו בא מחו"ל, מהאיחוד האירופי וארגוני "שלום" אחרים במערב  וארגונים הקשורים לשמאל האמריקאי האפשרות שהם תיזמנו מרצונם או תוזמנו על ידי אחרים לחשיפת תוכניות הבניה של משרד השיכון עם מהלכיו של ג'ון קרי היא לא ממש דימיונית.  האפשרות השלישית המטרידה ששלום עכשיו כבר מזמן לא חותרת לשלום בין מדינה יהודית למדינה פלשתינית אלא לשלום על חשבון מדינת ישראל, כעמדתם של הרבה אירגוני "שלום" באירופה. לצערי אני מתחיל להאמין שהאפשרות השלישית היא הנכונה.

7 תגובות:

  1. ההכרות שלי עם שלום עכשיו היא מלפני כמעט עשור, אבל האנשים הם אותם אנשים ואני יכול להגיד לך שאתה טועה.

    במידה מסויימת התשובה הנכונה היא התשובה הראשונה, למרות שאפשר לתאר את זה בצורה קצת יותר סלחנית מאשר "טמטום מרוב פנטיות." המצב של שלום עכשיו הוא שהם לא יודעים מה לעשות עם עצמם. בתפיסה העצמית של ההנהגה שלהם (אבל לא תמיד הפעילים), שלום עכשיו זה ארגון שלום פטרוטי וציוני שמודאג בקשר לדמותה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. כתוצאה מכך, בראייה של שלום עכשיו, האויב העיקרי הוא ההתנחלויות. לכך גם יש פן סקטוריאלי של אליטה חילונית שרואה את המדינה כאילו מוסתת מדרכה על ידי דתים מזוקנים משיחיים. מהבחינה הזו שלום עכשיו היא -- בתודעה העצמית -- הכי מרכזית וישראלית שאפשר להיות. היא ממקדת את הכעס שלה נגד ההתנחלויות והמתנחלים שפוגעים במדינה במקום נגד ישראל עצמה, או צה"ל, או הציונות. מבחינה זו היא נמצאת במתח עם ארגוני השמאל האחרים שהביקורת שלהם נגד ישראל יותר חריפה.

    בנוסף לכך, מבחינה ארגונית שלום עכשיו כבר לא יכולה לעשות שום דבר. פעם היא הייתה זו שמארגנת את ההפגנות הגדולות, וכל הארגונים האחרים היו אורחים שלה. עכשיו הם רק עוד ארגון אחד מיני רבים, רובם יותר קיצוניים ורועשים ממנה. המנגנון העיקרי שנותר לה זה אדם בתשלום שעוסק במעקב התנחלויות ומוציא דוחות. הדוחות האלה הם כמעט ההצדקה היחידה לקיומה של שלום עכשיו כרגע, והדבר היחידי שאפשר להציג לפני התורמים. רכזת מעקב ההתנחלויות היא חגית עופרן, שהיא אדם מאד ציוני. כשהכרתי אותה היא גם מאד העריצה את יוסי ביילין.

    שלישית, למרות ששלום עכשיו היא הימנית מבין ארגוני השלום (או לפחות מנהיגיה), היא שקועה די עמוק בתוך השיח השמאלני מר"צניקי על פיו המכשול העיקרי לשלום הוא חוסר הרצון הישראלי שנובע מהתמיכה בהתנחלויות. אני מניח שהם פסימיים כמו כולנו בנוגע לסיכוי המו"מ הנוכחי. ואפילו אתה חייב להודות שחוסר הסיכוי לא נובע רק מחוסר רצון פלסטיני. בעיניהם חוסר הרצון הישראלי הוא הדבר המכריע, ובניית ההתנחלויות זה הביטוי לכך. לכן הם רואים זאת מתפקידם לתקוף את הדבר שמכשיל את המו"מ -- ההתנחלויות.

    במידה מסויימת זו גם בעייה ארגונית. שלום עכשיו לא ממש בנויה להתמודד עם האפשרות שהצד הפלסטיני הוא זה שלא רוצה שלום ומכשיל אותו. ללא ספק יש אנשים בשלום עכשיו שמסוגלים למחשבת הכפירה שגם לצד הפלסטיני יש אחריות לקושי להגיע לשלום. מבחינה זו שלום עכשיו די שונה מהארגונים האחרים. אבל כארגון פוליטי הם לא יכולים לעשות עם המסקנה הזו שום דבר. מה שהם יודעים לעשות זה לשכנע/ללחוץ על הצד הישראלי. זה מה שהם עושים מאז ראשית דרכם. בניגוד לארגונים האחרים, הם מנסים להציג פנים פרו-ישראליות, אז הם ידברו על אינטרסים ישראליים: ביטחון, כלכלה, דמוגרפיה, שלום, מוסר במקום על על כמה ישראל רעה. אבל הם לא יכולים לומר בפומבי שהפלסטינים גם לא בסדר, כי זה בניגוד לשיח המקובל. אפילו הימנים בין אנשי שלום עכשיו יודעים שרבים מהפעילים יראו בכך כפירה. מעבר לכך, בזמן שלא כל הפעילים מסכימים לגבי הסיכוי לשלום או לגבי היחס לפלסטינים, כולם מסכימים שההתנחלויות זה דבר רע. אז לבקר בניית התנחלוית זה הרעיון היחיד שיש להם.

    אז מה שבעצם קורה זה ששלום עכשיו פועלת על מומנטום הן אידיאולוגית והן ארגונית. כל מה שהיא יודעת לעשות זה להוציא דוחות על בניית התנחלויות. זה הדבר היחיד שמתאים לתפיסה העצמית שלהם כציונים, למנגנון שיש להם, ולרצון הפעילים. אין להם מושג מה לעשות מעבר לכך. בשלב הזה שלום עכשיו זה מכונה אוטומטית שמגנה התנחלויות בדיוק כפי שגוש אמונים זו מכונה אוטומטית שמקדמת התנחלויות.

    הרעיון ששלום עכשיו פרסמה את הדו"ח בעקבות תזמון שמושפע מהתורמים שלהם בחו"ל אינו סביר. זה נותן להם יותר מדי קרדיט על יכולת תזמון. ההסבר היותר פשוט הוא שבשיח של שלום עכשיו בניית התנחלויות היא צעד אנטי-שלום ואנטי מו"מ, ולכן אוטומטית צריך לתקוף אותו. שיקולים מורכבים יותר -- כמו למשל שהפרסום שלהם מזיק למטרות שהם תומכים בהם -- לא ממש עולים בדעתם. בשלום עכשיו יש הרבה פרופסורים חכמים, אבל כארגון, שלום עכשיו זו מכונה מאד איטית ולא חכמה במיוחד.

    אותם שמאלנים שכבר לא תומכים בשתי מדינות לשני עמים פונים לארגונים היותר שמאלניים. לא חסרים כאלה.

    השבמחק
  2. כללית אני מקבל את ההערו של מיכה ואת התובנה שלו על שלום עכשיו ומכאן שתי הערות (אולי הארות).
    א. התורמים שציינת שכלפיהם מחוייבת שלום עכשיו כבר מזמן לא ישראלים - מדובר באיחוד האירופי, ובהם ממשלות נורבגיה העויינת, בריטניה ופינלנד בעיקר (ראה הפניות בגוף המאמר)., מה שמעמיד את שלום עכשיו במעמד של "סוכן זר" כהגדרתה בארה"ב.

    ב. ארגון נוסף שתומך באופן קבוע בשלום עכשיו ניקרא אמריקאים למען שלום עכשיו - APN - הארגון מוציא הודעות תמיכה נילהבות על מאמצי השלום של ג'ון קרי לעתים תכופות ונימנה אל קואליציית התמיכה הפוליטית של השמאל היהודי בארה"ב בגופים ליברליים בארה"ב ובצמד אובאמה-קרי ראה קישור : http://peacenow.org/entries/press_release_apn_to_us_jewish_leaders_publicly_support_obama_and_kerrys_mideast_peace_efforts#.UoTx6siIorg

    לכן האפשרות שיש איזו זיקה בין שלום עכשיו לג'ון קרי היא מעשית מאד, הגיונית מאד אבל אני לא יכול ליטעון שגם מוכחת עד הסוף.

    בהערכה

    דני

    השבמחק
  3. אשמח באם תאמר לי כיצד אתה מבטיח שמדינה פלשתינית ביהודה ושומרון תקיים כל הסכם שייחתם (עד היום שום הסכם עם ישראל לא אושר ע"י הועד הפועל של אש"ף כולל אוסלו) ולא נקבל את תוצאות הנסיגה החד צדדית מעזה. דבר נוסף שראוי לציון וגיא בכור הביא עובדות היא ההגירה השלילית מיהודה ושומרון של הפלשתינאים, במידה וזו תימשך בקצב הנוכחי (מעל 20000 אלף צעירים בשנה) איך בדיוק נגיעה למדינה דו לאומית.

    השבמחק
  4. לעומר טלמון

    אני מניח, כמו שכתבתי, שלא יהיה הסדר עם הפלשתינים וניצטרך להפעיל אמצעים ויצירתיות ביטחונית כדי להתמודד כמו היום, כמו מאז ראשית הציונות. לגבי מדינה דו לאומית - מדינה דו לאומי אינה בהכרח מדינה של חצי חצי מכל לאום. מיעוט של מעל ל 30% כבר יכול להשפיע על הציביון הדו לאומי במיוחד במדינה שמקדשת דמוקרטיה ושיוויון זכויות (תאר לך רק!!! 35 חברי כנסת ערביים שפועלים בכל דרך נגד הגדרת ישראל כמדינה יהודית). נכון שהסכנה שהפלשתינים יהיו רוב ממערב לירדן בלי רצועת עזה היא כרגע כימעט לא קיימת אבל הסכנה למדינה דו לאומית היא מוחשית ביותר.

    בהערכה

    דני

    השבמחק
  5. אני מניח של-APN ולשלום עכשיו בכלל יש סימפטיה לקרי ולדרכו. הא יכול להיות שמישהו מ-APN הרים טלפון ליריב אופנייימר כדי לפרסם את הדו"ח דווקא עכשיו כדי לעזור לקרי? לא בלתי אפשרי אבל גם לא סביר. הסיכוי שאיזה פקיד או פוליטיקאי באירופה הרים טלפון היא אפילו פחות סבירה. מההכרות המצומצמת שלי עם האנשים, קשה לי לראות אותם מקבלים הוראות ממישהו, ותהליך קבלת ההחלטות בשלום עכשיו הוא מאד ישראלי -- מאולתר, תגובתי.

    מעניין שבן דרור ימיני דווקא בחר לשבח את שלום עכשיו על הדו"ח. אם אנחנו מסכימים שאין סיכוי למו"מ ממילא, ואם אנחנו מסכימים שמדיניות בניית ההתנחלויות היא מנוגדת לשאיפה למודל שתי המדינות, אז איך אפשר להאשים את שלום עכשיו בפגיעה במו"מ? אולי אפשר להאשים אותם רק בכך שהם מעדיפים את הביקורת הפנימית נגד מדיניות ההתנחלויות על פני האינטרס הישראלי להיראות טוב במלחמת התעמולה מול הפלסטינים. שהם ממהרים להראות את הצד הסרבני של ישראל תוך התעלמות מהסרבנות של הצד השני ומהרצון של הפלסטינים ואולי הממשל האמריקאי להטיל את האחריות רק על ישראל. (עוורון כזה אופייני להם). אבל מנקודת מבטם הפנים ישראלית, נראה שכולם מדברים על הסרבנות הפלסטינית ואף אחד לא מדבר על הצעדים הישראלים.

    בסופו של דבר, יש לי הרבה ביקורת על שלום עכשיו, אבל לא בגלל הסיבות שציינת.

    בהערכה,
    מיכה

    השבמחק
  6. 1) "כיצד אתה מבטיח שמדינה פלשתינית ביהודה ושומרון תקיים כל הסכם שייחתם?"

    איך אנחנו מבטיחים שמצרים או ירדן יקיימו את ההסכם?

    א. לחתימה יש ערך אפילו בעולם הערבי הבלתי אמין. אולי זו הסיבה שהם לא רוצים לחתום.

    ב. הרתעה.

    ג. אינטרסים שלהם.

    יש גם לציין שהרתעה + אינטרסים החזיקים גם את מצב השקט בלי שלום מול סוריה וחיזבאללה (בינתיים), וגם מול מדינות ערב האחרות.

    2) כפי שדני כותב, כנראה שהפלסטינים לא רוצים או מסוגלים לחתום על הסכם. אז השאלה היא לא איך להבטיח שהסכם יקוים, אלא איך לנהל את המלחמה בינינו לפלסטינים בצורה הטובה ביותר עבורנו בהתחשב בכל האילוצים?

    3) "גיא בכור הביא עובדות היא ההגירה השלילית מיהודה ושומרון"

    א. כאשר יש דמוגרפים שמציגים תחזיות אופטימיות ואחרים שמציגים תחזיות פסימיות, הפיתוי הוא להאמין לתחזיות האופטימיות, אבל הזהירות מחייבת לקחת בחשבון את התחזיות הפסימיות.

    ב. כפי שדני אמר, קליטה של האוכלוסיה הפלסטינית ביהודה ושומרון כרוך במחיר כלכלי, בטחוני, דמוקרטי וחברתי עצום אפילו אם אנחנו מניחים הנחות אופטימיות לגבי הדמוגרפיה.

    ג. זה מעניין שאותם אנשים שרואים את הפינוי מעזה כאסון בטחוני שמחים למחוק מהחישובים הדמוגרפיים את מליון הפלסטינים בעזה. אם זה היה תלוי בהם, עדיין היינו שולטים בעזה, לא? אבל ההנחה שאנחנו יכולים למחוק את עזה מהשיקולים הדמוגרפיים מראה על חוסר הבנה מוחלט של הבעיה שלנו. נראה לך שמדינות העולם המערבי שלוחצות עלינו בגלל שאנחנו שולטים על אוכלוסיה פלסטינית חסרת זכויות אזרח ביהודה ושומרון יסכימו שאנחנו נספח חד צדדית את האוכלוסיה ביהודה ושומרון ופשוט מאד נתעלם מהפלסטינים בעזה? לא סביר. אז סיפוח אוכלוסיית הגדה בלי עזה לא מסירה מעלינו את הלחצים הדמוגרפים-דמוקרטיים שהם הסיבה שאנחנו מדברים על סיפוח מלכתחילה.

    4) "ולא נקבל את תוצאות הנסיגה החד צדדית מעזה."

    אם נצא מתוך הנחה שאין סיכוי לשלום, הדבר הטוב ביותר שאנחנו יכולים לשאוף אליו הוא הפסקות אש כמה שיותר ארוכות, מלחמות קצרות, ויכולת להדוף במחיר זול איומים בטחוניים יומיומיים. בתנאים האלה אני מעדיף את המצב שיש לנו מול עזה ומול דרום לבנון -- הפסקת אש המבוססת על הרתעה הדדית, מוכנות למלחמה, מיגון העורף וביטחון שותף אפקטיבי -- על פני ישיבה בתוך עזה או בתוך לבנון.

    השבמחק
  7. כדברי יצחק שמיר זצ"ל
    הערבים הם אותם ערבים והים הוא אותו ים והאינטרס הקיומי שלהם הוא להפגיש את הישראלים ולא משנה מאיזה צד עם הים רצוי עמוק בתוכו

    השבמחק