יום ראשון, 13 באוקטובר 2013

מזווית של חילוני

היום, בתום השיבעה למותו של הרב עובדיה יוסף, ניראה מתאים לסכם, מזווית של  אשכנזי וחילוני גמור,  את התופעה המכונה ש"ס שהיא בעצם הפרויקט הרעיוני של הרב עובדיה יוסף.


הכוונה, כפי שאני מבין אותה, הייתה לשקם ולרומם את הגאווה של בני עדות המיזרח ואת מעמדו של עולם התורה כששני התהליכים מזינים זה את זה. הלבוש שאימצה לעצמה ש"ס, חליפות וכובעי שוליים שחורים, לקוח כולו מהישיבות האשכנזיות ולדעתי משקף יותר התבטלות עצמית מגאווה. אם יהדות מרוקו המסורתית הייתה ידועה כיהדות סובלנית מאד שמתאימה את עצמה לכלל ישראל  ולכל מקום הרי ש"ס אימצה הרבה  מהישיבות הליטאיות המחמירות שבהן התורה אינה דרך חיים לכל עם ישראל בכל עת אלא נתיב להתבדלות והסתגרות בכל חברה ומכל חברה. עדה גאה היא עדה שלא מתביישת באורחות חייה, בלבושה ובדרכה.


ש"ס הובילה דרך לא רק של התבדלות ולעומתיות אלא של התנתקות מהממלכתיות - לדידה של ש"ס דאגות ממלכתיות "זניחות" כמו הגנה על המדינה שבה הם חיים, למצער לפחות הגנה על היהודים, היא מבחינת "גזירה" שאינה מעיניינם. פרנסה וכלכלת הלומדים בתורה ובניית מערכת שתאפשר כל זאת בצד משימות נוספות כמו בריאות, ביטחון ציבורי, דיור והשכלה שאינה תורנית זה ממש לא חלק מהחזון של ש"ס. קשה לקבל שמי שמוגדר "גאון", שכל מי שמבין בהוויות העולם לא הבין שבסופו של יום מדובר על מערכת שחיה מעבודתם ועמלם של אחרים והאחרים הם בדרך כלל אחיהם היהודים. ש"ס הובילה את הרעיון הלא מוסבר ולא מנומק עד הסוף ששרות צבאי בהגנה על כלל עם ישראל מנוגד לעולם התורה וכי יש התנגשות בלתי ניתנת לפשרה בין השניים. אפשר להבין שרעיון כזה צומח בגלות שבה כל הנושאים ה"ממלכתיים" מנוהלים בידי גויים. לכן קשה להימנע מהמסקנה שש"ס ראתה את עצמה כיהדות "גלותית" למרות שהמדינה רובה מדינה של יהודים והם חיים בישראל ולא בגלות.  


ש"ס בנתה מערכת יחודית, דומה למערכת הכלכלי של ההסתדרות בראשית המדינה, שבה כלכלתם וקיומם של משפחות רבות היה מותנה בעוצמה הפוליטית של ש"ס והעוצמה הפוליטית של ש"ס מכמות התלויים בה. מערכת כזו שלא רק נישענת על ציבור חילוני ודתי יצרני אלא גם מנציחה את עצמה לחיי תלות  ולמעט מאד יצירתיות.


באשר לעולם התורה עצמו לשיטתה של ש"ס - מדובר במערכת שהחלה כמערכת קטנה והפכה למערכת המונית שבצד הרצון האמיתי ללמוד תורה  התפתחו גם מנופים כלכליים עצומים שהפכו את החברות בישיבה עצמה לעיסקה עם היבטים כלכליים. אין לי שום מחקר מקיף למעט מה שאני רואה סביבי ואי אפשר להתחמק מההרגשה שש"ס טיפחה עולם של בורות עמוקה, לא בנושאים החילוניים כמו מתמטיקה והנדסה, אלא דווקא בהבנה הבסיסית של עולם התורה. הרי לא כל אחד מתאים ויכול להיות תלמיד ישיבה אמיתי. עולם התורה של ש"ס אינו עולם של מחלוקת, הפריה הדדית וגיוון רעיוני ופרשני אלא עולם של אומרי הן אם מחמת כבודו של הרב עצמו וההערצה אליו או מחמת התלות הכלכלית שש"ס טיפחה בציבור שלה. יש דרכים שונות למדוד רב גדול בתורה - הראשונה היא פסיקותיו ואורח חייו של הרב עצמו והשניה, הניתנת למדידה רק  לאחר שנים רבות, הוא קהל התלמידים שהעמיד ומקומם בפסיקה התורנית ורב גדול מעמיד תלמידים גדולים ממנו. בצבא מדברים על מפקדים גדולים מסוג "מכסחי הדשא" - כאלה שסביבם צומח רק עשב והם העץ היחיד - ו"נוטעי העצים" - כאלה שהצמיחו לידם עצים לא פחות גדולים מהם. כרגע אין לנו תשובה האם הרב עובדיה יוסף היה "מכסח דשא" או "נוטע עצים".  אם הרב עובדיה יוסף היה "מכסח דשא" לא ישאר הרבה מהשלד שניקרא ש"ס אלא מורשתו האישית - אם הוא נטע גם עצים יש סיכוי שש"ס תהפך ליער שכמו כל יער הוא גם מגוון. כרגע לא רואים  בש"ס את היער ואין מלבד הרב עובדיה יוסף.


בסופו של יום ש"ס היא מיפלגה בדלנית שהעמיקה את  הפער בינה למדינה כמושג ממלכתי  ובינה לציבורים שאינם מזוהים עם ש"ס, שאין לה קיום אלא ממשאבי הזולת, שבה המורשת הספרדית המתונה ביטלה את עצמה וסיגלה לעצמה לבוש ומסורת אשכנזית מחמירה, שלימוד התורה הפך בה למנוף כלכלי  ושכרגע ניראה שאין לה גם שום המשך רעיוני.  ש"ס הייתה פרויקט של איש אחד  שנהנה מגדולה  וכרגע היא פרויקט  של אגודת עסקנים.

תגובה 1:

  1. העלת כמה נקודות חשובות למחשבה
    אני חושב שכמו בביטוי "הכח משחית" נוצרה גם בש"ס בעיה.

    תודה,

    אבי

    מכונות סימון

    השבמחק