בסיפרה הקלאסי "מצעד האיוולת" מתארת ההיסטוריונית ברברה טוכמן את התנהגותו של הצאר הרוסי בימים הקריטיים של אוגוסט 1914 שהובילו למלחמת העולם הראשונה. (ברברה טוכמן, בין השאר, כתבה ספר מיוחד על אותם הימים "אוגוסט 1914"). המעניין שהמלחמה פרצה, כמו הרבה מלחמות בהיסטוריה, מבלי שאיש באמת רצה בה. בימים הגורליים האלה כשכובד ההחלטה הביא, בסופו של יום, למותם של עשרות מיליונים בשדות הקרב, שקע הצאר במשחקי קלפים, בהתייעצות עם ידעונים ובהתרחקות מכל מה שבאמת היה חשוב ומכריע. אבל כידוע ההיסטוריה לא ממש משכפלת את עצמה בעוד שתבניות ההתנהגות בהחלט כן.
בסוף ביקורו בארץ של הנשיא אובאמה, ב 22/03/2013, הצליח הנשיא לנכס ולחלץ לעצמו הישג בצורת שיחת ההתנצלות על פרשת המאווי מרמרה בין בנימין נתניהו לטאיפ ארדואן. אלא שמאז איבד עיניין בתהליך ההתקרבות בין ישראל לתורכיה והתהליך ניתקע. הבעיה הסורית רק החריפה, הצורך בתיאום מהלכים, לאו דווקא התקפיים, בין שכנותיה של סוריה חיוני מתמיד, או כך אפשר לחשוב, אבל הראש של אובאמה במקום אחר - בשערעוריות מבית, בהרכבת ממשל חדש ובדישדוש במקום. כל תהליך במיזרח התיכון שבו מעורבות ידידותיה של ארצות הברית מותנה במידת האמון שארה"ב אכן תעמוד מאחורי מה שהתחילה ויזמה, מתהליך השלום עם הפלשתינים, בניית קואליציה מדינית ואולי צבאית נגד איראן, תמיכה במורדים הסורים, קידום או ריסון ניצני הדמוקרטיה - הכל מותנה בידיעה שארה"ב עיקבית, מציאותית ותתמוך עד הסוף במהלכים האלו.
כרגע והשבוע יש במזרח התיכון ארבע סוגיות בוערות שיעצבו את המזרח התיכון בעתיד לטוב ולרע. 1. - האנרכיה במצרים והתמוטטות הסדר הציבורי בה. בלי מצרים יציבה, חזקה ומובילה, למשל בליגה הערבית, אין לעולם הערבי מנהיגות מלכדת. 2. - בסוריה צובר הצבא הסורי עוצמה והישגים מול המורדים בעוד המערב והמדינות הסוניות התומכות במורדים מתקשות להגיע להסכמה על תמיכה רציפה ומועילה במורדים. ניצחון הציר השיעי של סוריה, איראן וחיזבאללה בתמיכה רוסית ידחוק את כל העולם הסוני למגננה, תהפוך את ארה"ב למשענת קנה רצוץ לא רלבנטית לאזורנו ולמעשה תפורר את הציר הסוני ותסלול את הדרך להמשך תוכנית הגרעין האיראנית. 3. - בהקשר למשבר בסוריה התחלף לפני שבוע האמיר של קטאר. קטאר היא מדינה רבת השפעה ששפכה שמן למדורת "האביב הערבי" ומובילה, כשותפה שווה לערב הסעודית, את המאבק הערבי הסוני מול המשטר השיעי של בשאר אסאד בסוריה. קטאר היא גם מדינה שסובלת מאחוז גבוהה של מהגרי עבודה מאיראן ומיחסים של כבדהו וחשדהו עם איראן. יצוב משטרו של השייח תמים בן חאמד אל ת'אני בן ה 38, המאוים לא רק על ידי איראן מבחוץ אלא גם על ידי שלוחות של בית המלוכה מבפנים., היא כרגע משימה דחופה ומידית של ארה"ב באזורנו. כל הציר הסוני במזה"ת, שעדיין רואה בארה"ב תומכת, עלול להתפורר אם השילוב של אי יציבות ממשלית בקטאר ובמצרים יחד עם תנופה שיעית בשדה הקרב בסוריה ימשיך ויתעצם. 4. - הסוגיה הרביעית המרכזית היא גלישתה של תורכיה לכיוון של דיקטטורה מוסלמית "רכה" הנישענת על מוסדות דמוקרטיים אבל לא על תכנים דמוקרטיים כמו חופש הביטוי והעיתונות, הפרדת רשויות, זכות המחאה וההתאגדות וכדומה.
בצד הבעיות הגדולות של ארה"ב באזור שזה עתה מניתי יש כמובן כמה סוגיות נוספות, פחות בוערות, פחות דחופות אבל לא פחות חשובות - יציבותה הפנימית של ממשלת ירדן נוכח גלי ההגירה מעיראק וסוריה, התלכדות המלחמות בסוריה ועיראק לכדי מלחמה דתית אזורית, המשך אספקת הדלק מנסיכויות המפרץ הנתונות, בחלקן, במאבק הישרדות מול ההגירה השיעית ובכלל מעמדה של ארה"ב באזור כמעצמה.
בתוך כל הבליל הזה בחר שר החוץ של ארה"ב להשקיע 3 ימים ולעסוק בשאלה כמה אסירים תשחרר ישראל כמחווה לפלשתינים לקראת שיחות שאיש בעולם הערבי לא מעוניין בהן כרגע, הפלשתינים לא מעוניינים בהן וכניראה גם אנחנו לא. בלי קשר לרשימת המעוניינים אין לשיחות האלה, אפילו יניבו שלום מלא ומוסכם ביננו לפלשתינים, שום השפעה, אפילו שולית, על הבעיות הגדולות שמניתי לעיל. ג'ון קרי, מזכיר המדינה של ארה"ב, דחה את פגישתו עם אמיר קטאר החדש כדי לקיים עוד סבב שיחות עם נתניהו על הסוגיה החשובה - באיזה שלב יתחילו לדבר על הגבולות של המדינה הפלשתינית ועל איזה בסיס, שלא משפיעות על כלום בראיה אימפריאלית אמריקאית ובראיית העולם הערבי היום. אם אתם מוצאים דימיון בין קרי ו"שיחות השלום" בין ישראל לפלשתינים כשכל המזה"ת בוער לצאר הרוסי של אוגוסט 1914 ומשחקי הקלפים כשהעולם גולש במהירות למלחמת כל בכל אז כן - שניהם איבדו קשר עם המציאות.
ראש הרשות הפלסטינית אבו מאזן, דחה ביום א' 30.6, את המתווה לחידוש המשא המתן הישיר עם ישראל שהציג שר החוץ האמריקני ג'ון קארי, וחזר להציג שלושה תנאים: הכרה ישראלית בגבולות 1967 עם תיקונים קלים,כולל הכרה בנוסחת שתי המדינות לשני העמים, הקפאת הבנייה בהתנחלויות כולל ירושלים, ושחרור אסירים פלסטינים מהתקופה שלפני הסכם אוסלו. קארי וראש הממשלה נתניהו דחו את עמדת הפלסטינים. כתוצאה מכך נכשל מסע הדילוגים הנוכחי של קארי בין ירושלים, רבת עמון ורמאללה, שנמשך שלושה ימים. קארי ישוב לחדש את מסע הדילוגים בעוד כמה שבועות.
השבמחקאנונימי מעוטף עזה