יום שני, 4 במרץ 2013

משילות ויצוגיות

דמוקרטיה אינה בחירת "דיקטטורה" למשך זמן מוגדר מראש, נגיד 4 שנים. למעשה בחירות הן רק מרכיב במכלול שניקרא דמוקרטיה והוא מורכב מחופש הביטוי בכלל והעיתונות בפרט, מהפרדת רשויות וממערכת איזונים ובלמים רצופה ומתמשכת. עבודת ועדות הכנסת, הפיקוח הציבורי על פעילות הממשלה באמצעות חברי הכנסת, היכולת להכניס שינויים ו"לאזן" את הממשלה הם חלק מובנה מדמוקרטיה. מי שעוקב למשל אחרי הממשל בארה"ב ועל יחסי הקונגרס {הרשות המחוקקת) עם הנשיא (הרשות המבצעת) לא יכול שלא להתרשם שבהרבה תחומים, בעיקר אלו העוסקים בתקציב, מדיניות פנים, הגירה ופיתוח אזורי נשיא ארה"ב היה וודאי מקנא בחופש הפעולה היחסי שיש לראש ממשלת ישראל. אעז לומר שאין בעיית משילות בישראל ומבחינת יכולת הפעולה ישראל לא נופלת ואף עולה על כל דמוקרטיה אחרת. לא אחזור לדיון עצמו שכבר כתבתי עליו בעבר אבל בעיני הדיבורים על "חיזוק המשילות" בישראל משקפים את הכמיהה ל"איש חזק" - אמנם איש חזק שאנחנו בחרנו ושזמנו קצוב אבל איש חזק שמעל לבלמים והאיזונים שקיימים בכל דמוקרטיה. בסך הכל, למרות נטייתנו לקטר ולהתלונן, סך איכות ההחלטות במדינת ישראל סביר בהחלט ולדעתי עולה על זה של הדמוקרטיות האירופאיות, הדמוקרטיות הדרום אמריקאיות או הדמוקרטיות האסיאתיות ומשתווה לאלו של הדמוקרטיות של חבר העמים הבריטי וארה"ב (קנדה, אוסטרליה, ניו זילנד, בריטניה).


בעוד שאין לישראל שום בעיית משילות יש לה בעיית יצוגיות. אין לנו שום דרך כמעט להשפיע על מי יהיו חברי הכנסת. בחלק מהמיפלגות יש בכלל ועדה מסדרת ובאחרות ה"פריימריז" נגועים בשחיתות השמה אותם ללעג ולקלס. כל המיפלגות נגועות במפקדי ארגזים שבהם אוספים מהיקב והגורן כל מיני ציבורים מאורגנים, ועדי עובדים, תלמידי ישיבות, חמולות של בני מיעוטים וכיוצא בזה. יש למיפקדי הארגזים, חוץ מבמר"ץ, כמה מאפיינים ברורים. המתפקדים מצביעים כעולה על רוחם ולא דווקא למיפלגה שאליה התפקדו ושאת ניבחריה קבעו. הם סרים למרותו של בוס מקומי, ראש ועד העובדים, ראש הישיבה או ראש החמולה, נימצאים תחת הלחץ שלו וחשופים לסנקציות מטעמו. מה שמכונה בהרבה מיפלגות "חגיגה לדמוקרטיה" זה בעצם מופע שחיתות של שלמונים, קבלני קולות וכל מיני סוגים של "ראיסים". התופעה הזו יחודית בהיקפה ובמשמעיותיה לדמוקרטיה הישראלית.


מכאן התיקון הראשון שנידרש בדמוקרטיה הישראלית אינו ב"משילות" אלא "יצוגיות". יש כמה דרכים להתמודד עם המצב. חוק פריימריז ארצי שמחייב כל מיפלגה לקיים פריימריז אבל גם מגדיר מי יכול להשתתף בהם על בסיס חברות קבועה במיפלגה למשך זמן מינימלי ותשלום קבוע של דמי חבר (נניח שנתיים). לחילופין פריימריז פתוחים שבהם יכול כל אזרח, במעד קבוע ארצי שמקדים לבחירות הכלליות (נניח קביעה בחוק על מועד של שלשה חודשים לפני הבחירות) שבהם יכול כל אזרח שיחפוץ בכך ללכת לקלפי, לבחור לעצמו מיפלגה שהוא תומך בה גם אם אינו חבר רשום בה, ולבחור מתוך מועמדי המיפלגה את אלו שהוא חפץ בהם. אפשרות נוספת היא לבחור לפחות חצי מחברי הכנסת על בסיס אזורי (נניח 12 אזורי בחירה שכל אזור יבחר 5 נציגים מטעמו לכנסת מה שמייצר אחוז חסימה אפקטיבי של 18%). יש שפע של שיטות שבהן רוב הניבחרים תלויים בבוחר ולא בראש הרשימה או בקבלן הקולות ולא כאן המקום לדון בכולם במיגרעותיהם ויתרונותיהם. ישראל לוקה ביצוגיות, תהליך המיון הראשוני מושחת או לא דמוקרטי ואת זה יש לתקן.


********



בהקשר של דמוקרטיה קראתי הבוקר מאמר במעריב של עמי דור און שבו הוא מנתח, נכונה, את המצוקה של נתניהו מול הברית בנט-לפיד ואת החשש של נתניהו מהכוונה המוכרזת של לפיד להתמודד על תפקיד ראש הממשלה בבחירות הבאות. לדעת הכותב ביבי בדרך לאבד את השילטון אם לא עכשיו אז בבחירות הבאות. הוא מציע לכן לביבי "לתת הכל" לשלי יחימוביץ ובלבד שיוכל להיות ראש ממשלה. נעדרת ממאמרו כל התייחסות למשמעות דבריו עד הסוף. אם הכותב היה מליץ יושר של המדיניות הכלכלית של שלי יחימוביץ כי אז ניחא - אבל הוא לא התייחס לנקודה בכלל. לדעת רוב מוחלט של הכלכלנים המצע הכלכלי של שלי יחימוביץ הוא מתכון בדוק ומוכח להפך ליוון, ספרד או אירופה בכלל. יחד עם החרדים ותביעותיהם מדובר על שוד המשק הישראלי לכדי משבר כלכלי עצום. בסתירה לחששו מיאיר לפיד הוא מציע אפילו רוטציה עם שלי יחימוביץ בשנה הרביעית כאילו שלי יחימוביץ לא הכריזה בעצמה שגם היא שואפת להיות ראש ממשלה. ממשלה כזו עם חרדים, ציפי ליבני, שלי יחימוביץ והליכוד היא כמעט ממשלת שיתוק לאומי. אם ביבי חושש שזו הקדנציה האחרונה שלו, ובצדק, עלינו ליזכור שאך טיבעי שאחרי שמונה שנים מחליפים ראש ממשלה, שממשלת שיתוק היא מתכון לאיבוד השילטון וראש ממשלה ששורד יותר משמונה שנים מתחיל "להתאבן". למרות שאני חושב שבסך הכל בנימין נתניהו הוא ראש ממשלה טוב אני גם משוכנע שבבחירות הבאות צריך להחליף אותו עם או בלי שלי, עם או בלי יאיר לפיד ובכלל מי יודע מי יהיה הכוכב העולה הבא בעוד 4 שנים. בקיצור מאמר של תככים, חשבונאות וללא שמץ של אחריות וללא סיכוי למשילות.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה