בלי רצון

מאז החוק שנחקק ביוזמתו של אריק שרון ב 2003 שהממשלה נופלת בהצבעת אי אמון רק אם 61 חברי כנסת הסכימו על ראש ממשלה חליפי אחר, מה שניקרא "אי אמון קונסטרוקטיבי", אין למעשה בישראל אפשרות להפיל ממשלה קיימת. אם בנימין נתניהו יזכה ברוב של 61 קולות להקים ממשלה , אפילו כאירוע חד פעמי, ובעתיד אחת המפלגות תיפרוש צריכים כל חברי הכנסת להסכים מראש, דגש על מראש, על ראש ממשלה חליפי לביבי וליצר קואליציה מחנין זועבי ועד אורית סטרוק כדי להפיל ראש ממשלה מכהן. לכן הממשלה יכולה לכל היותר להפך לממשלת מיעוט שמיתקשה להעביר תקציבים והחלטות עד שתחליט מעצמה שהגיע הזמן לבחירות או עד מועדן החוקי. למעשה, למרות הטענות על משילות בישראל, מאז 2003 ממשלות ישראל השונות מושלות ויציבות כסלע.

מכאן אנחנו מגיעים למצג הנוכחי שניקרא "מתווה יוג'ין קנדל". מאחר שכל המיפלגות חוץ מהחרדים טוענות לשיוויון בנטל, חלקן לפחות כמס שפתיים כמו "התנועה" של ציפי ליבני, הפך הדיון במתווה קנדל למין ציר חליפי לדיון במיתווה יאיר לפיד לשילוב החרדים במשק. ביום חמישי האחרון קרא ח"כ צחי הנגבי במהדורת החדשות של ערוץ 2 ב 17:00 לח"כ אורי אורבך לפעול להצטרפות הבית היהודי לממשלה על בסיס "מתווה קנדל". המתווה הוא אחר מכמה מתווים ממתווה יעלון, מסקנות ועדת פלסנר ומתווה לפיד שעוסקים בסוגיית שילוב החרדים במשק ובצבא בישראל.

בפועל ברגע שתקום ממשלה, ולא משנה מה יוסכם בהסכמים הקואליציוניים, כמעט אי אפשר יהיה להפיל אותה יותר. אין שום סיכוי שממשלה שהבסיס הקואליציוני שלה מורכב מ 18 ח"כים חרדים, תבצע איזה שינוי, אפילו קטן, במצב החרדים בארץ ולצורך זה לא משנה באיזה מתווה מדובר.. יתר על כן, ביבי הלך לבחירות בין השאר כי הוא הבין שאין אפשרות לקצץ בתקציב נוכח דרישות החרדים לתקציבי רווחה שכביכול נועדו לכל עם ישראל ולמעשה מתועלים ברובם לאוכלוסייה החרדית. ממשלה שנישענת בצורה כל כך מוחלטת על חרדים כמו שביבי שואף - הליכוד, ציפי (המלבין הלאומי), החרדים ובנט, לא תצליח להסכים על שינויים הכרחיים בתקציב. למעשה ביבי מוביל אותנו לממשלת שיתוק לאומי שמאחרי מס השפתיים לא יחול שינוי בחלוקת תקציבי הרווחה, במידת התרומה של החרדים למשק ולצבא ובנטל שלהם על תקציבי הרווחה והדברים שלובים, די לביבי ברוב חד פעמי של 61 קולות בכנסת כדי שלמעשה אי אפשר יהיה להדיח אותו עד שיחפוץ בבחירות חדשות, אפשר יהיה לשתק את ממשלתו, לרעת כולנו, למרר את חייו אבל לא להפיל את ממשלתו.

אם בנט יפרוש מהקואליציה הזו כי החרדים ימשיכו להשתלט על שרותי הדת ועל תקציבי הרווחה כי אז יהיה עדיין לביבי מרווח תימרון מסויים שיתבסס על 55 החכי"ם (ללא מופז בינתיים)ו עם הסכמות מקומיות לגופו של עיניין בנושאים שונים עם מפלגות שונות. למשל הוא יוכל בקלות להשיג את הסכמת הערבים והעבודה להגדלת תקציב הרווחה, את הסכמת מרץ והערבים לתהליכים מדיניים יוניים מול הפלשתינים או את הסכמת הבית היהודי לעמדות ניציות במישור המדיני. אבל היה והחרדים יפרשו והוא ישאר רק עם 50 חברי כנסת - יכולת התימרון של ראש הממשלה תצטמצם מאד מאד. לכן בקואליציה המוצעת כרגע על ידי ביבי "יכולת הסירוס" של 18 החכ"ים החרדים גדולה בהרבה מזו של נפתלי בנט ו 12 החכ"ים שאיתו. כרגע ביבי מוכן לכל הבטחה, מוכן לחתום על כל מיתווה ולחלק שפע של תיקים אמיתיים ומדומים כדי להצליח להעביר ממשלה של לפחות 61 ח"כים בכנסת. אחר כך הוא ראש ממשלה, אי אפשר כמעט להפיל אותו, הוא שולט בסדר היום הלאומי ואלוהים גדול. לכן כרגע זה בכלל לא משנה מה המתווה שמדברים עליו אלא שהממשלה שביבי שואף אליה היא ממשלה תלויית חרדים ששמה ללעג את פסק דינו של הבוחר למרות שהיא חוקית לגמרי. עוד יש כאלו בינינו שמבכים את בעיית המשילות של ממשלת ישראל.

הכל תלוי כעת בנפתלי בנט אפילו יותר מאשר ביאיר לפיד. כדי להגיע למטרה שלו מוכן כרגע ראש הממשלה לתת לבנט את הכל, מילים והבטחות לא עולות כסף בפוליטיקה. מחר, היה ותקום ממשלה, אין לביב שום רצון, ואם יש רצון לא תהיה לו יכולת להעביר לא תקציב מקוצץ ולא קמצוץ של שיוויון בנטל.

למרות שכביכול יש מעט מהמשותף בין יאיר לפיד לנפתלי בנט יש בהם המון משותף. שניהם באמת רוצים לשבור את הכלים ולייצר מציאות שונה, שניהם מתעבים את המימסד הדתי הש"סניקי, יאיר לפיד פוזל לדתיים המתונים ונפתלי בנט לחילונים המסורתיים, שניהם חולקים אותה השקפה כלכלית ווחלוקים רק חלקית בנושאים המדיניים. הברית ביניהם היא שתיקבע האם פנינו לשידוד מערכות ושיחרור המשק מעניבת החנק של ש"ס או שביבי יצליח להנציח את הקיים. לטובת כולנו יש לקוות שסימני ההתרופפות במיפלגתו של בנט "הבית היהודי" לא ירפו את הנחישות האזרחית של הצמד לפיד/בנט.