יש והיה בארץ וויכוח גדול האם ישראל צריכה להתנצל בפני תורכיה על הריגת 9 אזרחים תורכיים על המאווי מרמרה בשלהי מאי 2010. ההנחה הבסיסית בוויכוח הייתה שיחסים הדוקים ותיאום ביטחוני עם תורכיה הם נכס אסטרטגי חשוב לישראל ולכן על ישראל למחול על כבודה ולהתנצל בפני התורכים. המתנגדים, ואני ביניהם, טענו שתורכיה משלמת בכסף ישראלי כדי לזכות בלגיטימיות ערבית כמנהיגת האזור, ההתנצלות המבוקשת אינה אלא תחנה בדרכה של תורכיה להעצים את עצמה בציבוריות הערבית ונוכח המדיניות התורכית אין שום טעם בהתנצלות. לא מדובר בתקרית מקומית אלא בתפנית אסטרטגית של תורכיה נגדנו והמאווי מרמרה אינה הסיבה אלא התוצאה של אותה תפנית.
בוויכוח שהיה איש לא ממש העלה על השולחן את השאלה האם באמת יחסים הדוקים עם תורכיה של ארדואן הם באמת נכס אסטרטגי לישראל. מן המוסכמות הוא שארדואן הפך לדמות לא רצויה בעולם הערבי, במיקרה של סוריה ממש לאויב. מי שחיפש מלוכה אצל הערבים אפילו לא מצא אתונות. מדיניות ה"אפס חיכוכים" עם שכנותיה הפכה בפועל למדיניות "מקסימום עימותים". תורכיה נימצאת בעימות קשה עם איראן, עיראק, סוריה קפריסין ויוון על שפע של נושאים וביניהם "הבעיה הכורדית" שעוד אשוב אליה. יחסיה עם ארמניה מתדרדרים ולאחרונה ניקלעה למשבר קשה מול רוסיה בעיקבות ירוט מטוס נוסעים סורי ממוסקבה על אדמת תורכיה. במישור הפנימי פעל ארדואן בתוקף נגד הפיקוד הבכיר של הצבא אותו זיהה, בצדק, כאיום כל שילטונו ובכלכלה התורכית הצומחת במהירות מתפתחים תנאים של "בועה". מנהיגותו של ארדואן התגלתה כמנהיגות דמגוגית, הססנית, הפכפכה ולא ממוקדת שלא למדה עדיין שמאחורי איומים צריכה להיות גם נחישות ביצועית. ספק אם איש בעולם או במזה"ת עוד לוקח ברצינות איומים מתורכיה. תורכיה עדיין חשובה לארה"ב ולנשיא אובאמה שרואה בה, בעיוורון מסויים, גשר לעולם המוסלמי, אבל ארה"ב איבדה גם היא את מעמדה וכוחה במזה"ת והיא מבחינת כוח דועך.
כרגע, גם באופן אובייקטיבי לגמרי, תורכיה היא גורם הפכפך ומסכסך שמגביר את אי היציבות באזור. יש מעט מאד בעולם הערבי והמוסלמי שסביבנו שמאשימים את ישראל בטבח ובסבל שהערבים גורמים לעצמם במהלך ההגדרה מחדש של המזה"ת במה שמכונה בטעות "האביב הערבי". יש פי מאה ערבים שמאשימים את תורכיה מכל מיני זוויות בהרג הערבי. חלק מאשימים אותה על היותה משענת קנה רצוץ, חלק מאשימים אותה בהתנשאות על העולם הערבי וובשאיפות להחיות את האימפריה העותמנית וחלק מאשימים אותה סתם בהתערבות בוטה בעיניינים של מדינות שכנות. הצבא התורכי התגלה, לביזיונו, כצבא נחות מאד טכנולוגית, מצוייד באמצעים לא מספיקים ולא מתאים למשימות שלו, בראשן המלחמה בכורדים. אין שספק שהתורכים זקוקים נואשות לטכנולוגיה, ידע ומומחיות ישראלית שלמזלנו ולמרבה דאגתם אין להם.
לדעתי העובדה שישראל אינה חלק מהמשבר האזורי הנוכחי ושניסיונות להפנות כלפיה אצבע מאשימה מתקבלים בחוסר רצינות גם אצל הגדולים באויביה, מגבירה את הלגיטימיות של ישראל באזור ואת ההכרה האזורית והעולמית שישראל אינה מקור השברירות והסכסכנות האזורית. רק חסר לנו שהיו כורכים אותנו יחד עם תורכיה וארה"ב במזימה לסכסך את הערבים זה בזה. הזוי ככל שזה ישמע יש לטיעונים כאלה תמיד אוזן חפצה, המזל שאין שבריר של עובדה, כמו למשל שישראל מציידת ומחמשת את הצבא התורכי נגד הערבים, לתמוך בטענה כשישראל ותורכיה כל כך מרוחקות אחת מהשניה.
הלאומיות הכורדית תמיד תססה מתחת לפני השטח, היו אפילו שנים בין 1919 ל 1921 שהייתה באזור מדינה כורדית עצמאית שבוטלה על ידי המעצמות בוועידת סן רמו כשחילקו בינהם את המיזה"ת ב 1921. כעת הלאומיות הכורדית היא כוח עולה ומתפרץ ואם יש עם בעולם עם שיש לו היסטוריה ארוכה במונחים אירופאים, שפה משותפת, שטח מוגדר ושאיפות ברורות ושנידחק מההיסטוריה וממפת האינטרסים של המעצמות - הרי זה העם הכורדי. אם נשווה את המיצוב של הכורדים לעומת הפלשתינים שאין להם היסטוריה מובחנת משלהם, שפה יחודית להם ואת מעמדם הבין לאומי ברור שגם הכורדים וגם ישראל מפסידים. ישראל צריכה להיות, בראייה ארוכת טווח, מי שעמדה ליד היולדת הכורדית בחדר הלידה מהרגע הראשון. ישראל צריכה להביא את העיניין הכורדי כמו גם את נושא הפליטים היהודים מארצות ערב לכל פורום בין לאומי, לכל דיון על זכויות הפלשתינים, לכל דיון על זכות ההגדרה העצמית, לכל דיון על פליטים ולכל דיון על זכויות אדם - גם למען הכורדים אבל גם למען עצמה והפרופורציה האמיתית של הסכסוך עם הפלשתינים. ישראל צריכה להיות הפטרון האמיתי של הלאומיות הכורדית המתחדשת. מדיניות שאי אפשר ליישב עם יחסים הדוקים עם מדינה מדכאת כמו תורכיה. כשארדואן, בעימות בדבוס עם נשיא המדינה שימעון פרס, בינואר 2009, סיפר כיצד הוא רואה מול עיניו את הילדים הפלשתינים המתים בעזה שימעון פרס, כניראה מתוך חשש שלא למתוח את החבל חזק מדי, לא סיפר על הסיוטים שלו כשהוא ניזכר בילדים הכורדים ההרוגים מהפצצות התורכים. עכשיו הוא גם יכול וגם צריך. עובדתית, מתוך חשש מתורכיה, סייעה ישראל לייצר מישוואה בין לאומית שחייו של ילד פלשתיני, לא ישראלי, הם סוגיה בין לאומית וחייו של ילד כורדי לא ראויים להתייחסות כל שהיא. הכורדים הם אולי היחידים באזור שהלאומיות היהודית הישראלית היא היום מקור השראה לשאיפותיהם.
תורכיה כרגע היא מדינה הפכפכה, מסובכת מעל ראשה מכל כיוון אפשרי, מסוכסכת עם כולם, חסרת הנהגה ממוקדת מדכאת אכזרית של הלאומיות הכורדית ולא רק מזה דורות. טוב שישראל לא קשורה יותר לתורכיה ולדעתי, אפילו ירצו התורכים להתנצל בפנינו, אל לנו להתחבר אליהם מחדש מעבר למינימום הנידרש בין שתי מדינות לא ידידות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה