התמונה האמיתית

בעקבות הפיגוע בכרם שלום, ביום ראשון 05/08/2012 בערב, לפני שבוע, מיהרו האחים המוסלמים במצרים והחמאס בעזה לחזור לנרטיב הישן של המזה"ת לפיו בכל דבר מביך ומביש אשמה כמובן ישראל והמוסד האימתני. להפגנה מול שגרירות ישראל בקהיר ביום שני בערב הגיעו כמה עשרות, במונחים היחסיים של קהיר אפס מוחלט של הענות. מאות הגיעו למחרת היום להשליך נעליים על היישאם קנדיל, ראש הממשלה המצרי החדש בעקבות שמועה שאימו פלשתינית, רחמנה לצלן, יתר על כן היא קרובת משפחה של איסמעיל הנייה ראש ממשלת החמאס בעזה (גירסה מיצרית לאמו הערביה של שמעון פרס). האירוע הזה יותר מכל המחיש את השינוי הרדיקלי שעובר על המזה"ת בעקבות ההגדרה מחדש של העולם הערבי. ישראל עדיין שנואה ולא אהובה אבל היא לא המקור לרוב הצרות של הערבים. פעם, אך לפני שנתיים, ישראל הייתה השעיר לעזאזל והמגדיר של הפוליטיקה הערבית שסביבנו. היום היא לא השעיר לעזאזל ולא המגדיר - המזה"ת מוגדר מחדש על בסיס דת, עדה ורובד חברתי, כשהסכסוך עם הפלשתינים נידחק לשוליים, ובבסיסו המאבק ההיסטורי בין שיעה לסונה. במאבק הזה בין איראנים לערבים נמצאת ישראל לצד הערבים, פעם היא הייתה לצד האיראנים, ובתהליך הזה טמון הסיכוי המשמעותי ביותר לקבלת ישראל במרחב, בסופו של יום, כמדינה שאפשר להרוויח מהקשרים איתה ושהיא כבר אינה מוקצית מחמת המיאוס. תקיפה ישראלית באיראן בעוד התהליך בעיצומו תחזיר את ישראל מחדש, שלא בטובתה, להיות סיבת הסיבות של המערבולת המזרח תיכונית.

אין ספק שתקיפה באיראן תיצור אחדות שורה זמנית נגדנו בכל המרחב גם אם מדינות כמו קטר, סעודיה, ירדן והנסיכויות יאלצו בליבם על המהלך. לא שלום או סיכוי לשלום אלא הגברת הנידוי הישראלי שהולך כרגע ומתמוסס.

בביקורת נגד מאמרי "פתח 110" ניטען שדווקא היכולת הרקטית האיראנית לשבש את משק הנפט במיפרץ, הנימצא בטווח הרקטות הטקטיות של איראן, מסביר מדוע הן, מדינות המיפרץ, לא יכולות להוציא לעצמם את "הערמונים מהאש". הטענה היא בבסיסה לא מוסרית כי גם ישראל נימצאת תחת האיום של רקטות טקטיות מלבנון ומעזה וישראל לא צריכה לסכן את בתי הזיקוק שלה, את אוכלוסייתה היא ואת כלכלתה כי לסעודים, לכוויתים ולקטרים לא מתחשק לקחת את הסיכון בעצמם. אגב הם בכל מיקרה יפגעו בתגובה האיראנית.

אלינו לזכור שדי שארה"ב תימנע מהטלת וטו בפעם הבאה שהפלשתינים יפנו לאו"ם שתקום לנו מדינה פלשתינית בגבולות 67, מוכרת בעולם בגבולותיה מה שמחזיר את כל המזה"ת והסכסוך לנקודת המוצא של לפני מספר שנים בתהליך שהוא הרסני לישראל כשהעולם "חם" על ישראל ומגוייס להצר את צעדיה ולכרסם בלגיטימיות שלה להפעיל כוח בעתיד. זה לא מוגזם להעריך שהצעדים של ארה"ב ושאר העולם יהיו הרבה יותר קשים, דווקא נגד ישראל, מאשר הימנעות מווטו באו"מ. מי שחושש שמשקיעים ידירו עצמן מישראל כשלאיראן תהיה יכולת גרעינית, הנחה שאני חולק עליה לחלוטין, צריך לזכור שבכל מיקרה צפוי לישראל חורף כלכלי קר ועויין.

לרובנו מערכות ת'אהד (THAAD) לירוט טילים לטווח של 1000 מילין, הממוקמות כבר כעת אל אוניות מיוחדות במיפרץ ובים התיכון, מכ"מי X-BAND שכבר ממוקמים במזרח תורכיה, בקטאר ובהר הנגב , המחוברות בינהם ולמערכת ההתראה הישראלית, מערכות הלוויין האמריקאיות והישרליות המתוקשרות ומחוברות, מכ"מי אורן ירוק, טילי החץ והפטריוט סידרה 3 ו 4 לא ממש אומרים הרבה (אולי הטיל חץ - גאוותנו). אבל המערכות האלו מחזיקות את מערך הטילים האיראני תחת פיקוח הדוק וכמעט לא מאפשרים שיגור טילים כל שהם מאיראן החוצה (את כל הניסויים עד כה הם עשו בתוך המרחב האווירי של איראן). ישראל עשתה לפחות פעם אחת בעבר שימוש מוצלח ביותר בהשתלת ווירוסים רדומים ומקננים ששיבשו את התיפקוד של האויב בזמן אמת. יש להניח שהצורה החדשנית הזו של מילחמת סייבר עדיין משמשת אותנו ואת ארה"ב גם מול איראן. כשצפון קוריאה ניסתה טיל בליסטי בטכנולוגיה כמעט זהה ב 13/04/2012 הוא התרסק לחלקים ונפל לים מיד כשיצא מהמרחב האווירי של צפון קוריאה במה שניראה כתקלה טכנית.

הדימוי והשימוש בשואה בהתייחס לטיל ולגרעין האיראני הוא דמגוגיה נטו. כשהגרמנים השמידו יהודים הם יכלו לעשות זאת, לא היה לכך מחיר, מבחינתם, אלא מחיר שולי זניח שבזניח במאמץ המלחמתי שלהם. גם בהנחה שהאיראנים אכן רוצים להשמיד אותנו ולא רק להשתמש בנו כתירוץ, הסיכוי שלהם להצליח לחדור את מסכי המגן ואת מערכות הירוט הוא נמוך שבנמוכים - אפילו אם הם רוצים הם, קרוב לוודאי, ממש לא יכולים. כשהסיכוי להצלחה קרוב לאפס והתגובה שתבוא קרובה להתאבדות עצמית של האיראנים, גם ל"מטורפים" באיראן אין בעצם אופציה גרעינית (בדיוק כמו שלצפון קוריאה אין אופציה כזו למרות שיש לה, כניראה, 4 פצצות או יותר). הדימוי בשואה הוא דמגוגי, שיקרי. ומבוסס על כך שמסתירים מהישראלים ברחוב את התמונה האמיתית.