לטבח אתמול בחומס יהיו השלכות מרחיקות לכת. קשה לראות את האוכלוסייה העלאווית של חומס, למשל, נשארת בעיר לאחר שמשטר אסאד יעלם מהזירה. כרגע אסאד עדיין נשען על היסוד העלאווי בקצונה ובצבא בכלל כאשר השורות של הקצינים והחיילים הסונים הולכות ומתפוררות. קשה לראות את המשבר בסוריה רק כחילופי משטר. המאבק הוא גם מאבק עדתי ודתי בין העלאווים הנחשבים אפילו בשיעה כחורגים מהאסלאם, לבין האחים המוסלמים הסונים המובילים למעשה את המרד והאופוזיציה.
כמו שבלוב המאבק האזרחי היה בעיקר בין אנשי בנגאזי במזרח ושבטים עוינים לקדאפי (לא! לא היה לזה קשר לדמוקרטיה, זכויות אזרח וחופש) לבין אנשי טריפוליטניה במערב ושבטים תומכי קדאפי בדרום וכמו שבלוב חיסול החשבונות נמשך, שיקום המדינה נעצר ויש חשש מוחשי ואמיתי שלוב הולכת ומתפרקת ליסודותיה הראשוניים והופכת למעיין סומליה קרוב לחופי איטליה, כך החשש שסוריה גולשת למערכת דמים ארוכה שהיא כבר מעבר לשאלה מה יהיה גורלו של בשאר אסאד עצמו. נראה שלבנון וסוריה עומדות בפני שינויים מרחיקי לכת שבעיקרם יגדירו מחדש את מעמדם של המיעוטים הנוצרים, השיעים, העלאווים אל מול הרוב הסוני. עד שימצא האיזון מחדש התסריט הסביר, עם או בלי באשאר אסאד, הוא של אלימות בין עדתית ובין דתית, טיהורים אתניים פנימיים והתפצלות הולכת וגדלה של החברה הערבית במזרח התיכון שהייתה עד כה מאורגנת במדינות ומתחילה להתארגן לפי עדות ודתות.
סוריה ולוב המדממות אינן לבד - תהליך הפיצול הולך ומעמיק גם בעיראק והריבונות שלה ננגסת מבפנים על ידי מליציות עדתיות סוניות ושיעיות ועל ידי הכורדים שאוחזים בריבונות כעין מדינתית מוגבלת משלהם. גם שם הסוף לשפיכות הדמים לא נראה באופק למרות שהרודן סדאם חוסיין סולק מזמן, הכיבוש האמריקאי עזב וכעת העיראקים אחראים לגורלם. בעידן המדינות הטוטליטריות של המזרח התיכון המסגרת המדינתית הצליחה לדכא את המתחים הדתיים והעדתיים. קדאפי שלט ביד ברזל בלוב, בשאר אסאד בסוריה , עבדאללה צלאח בתימן וסדאם חוסיין בעיראק - אבל זה היה לפני שנות אור. המדינה מתפוררת, הזהות העדתית והדתית עולה. אגב זה היה גם התהליך שליווה את התפוררות יוגוסלביה לרכיביה האתניים והדתיים, זה ליווה את רוסיה עם נפילת המשטר הקומוניסטי וכך בכל מקום כולל כרגע בנסיכויות המפרץ.
מזלה של מצרים שהיא הומוגנית מבחינה אתנית וכמעט הומוגנית מבחינה דתית וגם שם הדת דוחקת את המדינה והרוב הסוני את המיעוט הקופטי ותהליך ההגדרה מחדש מזעזע ועוד יזעזע את מצרים זמן רב.
המעצמות יכולות לנסות להתערב, הן גם מתערבות, אבל הן איבדו שליטה על התהליך הגדול וגם על האירועים הממוקדים בשטח. מצרים סוררת, לוב מתפוררת, עיראק מתפצלת, תימן מתפרקת, סוריה מדממת ואפילו ארה"ב לא ממש יכלה להשפיע יותר על המציאות הזו. למעשה ההתערבות שלהם למען "דמוקרטיה וזכויות אדם" רק מאיצה את ההתפוררות של המזרח התיכון ליסודותיו האתניים הראשוניים. כך זה היה בפלישה לעיראק ב 2003, זה מה שקרה במצרים משהפנו עורף לחוסני מובארק לפני כשנה, זה מה שעובר על לוב שמתפוררת לאחר שהצליחו לסלק את קדאפי וכרגע זו סוריה הקורסת מבפנים ושתדמם עוד חודשים רבים אם לא שנים. תמהני מתי ילמדו במערב שלנסות להנדס עמים אחרים ותרבויות אחרות במתכונת מערבית תמיד מייצר פרי באושים.
מה זה אומר לגבנו כאן בישראל - נראה שהאיום הצבאי הקונבנציונאלי של צבאות סדירים שעשויים להיערך למלחמה נגדנו הולך ומצטמצם - הצבאות המשמעותיים של עיראק, סוריה ומצרים נמצאים במשבר קשה או מתפוררים מבפנים וייקח עשור לשקמם. מצד שני החלשות המוסדות המדינתיים מציפה על פני השטח ארגונים לא מדינתיים חמושים רבים הניזונים בין השאר ממשאבי המדינה המתפוררת, למשל ממאגרי הנשק שלהם. חלקם כבר מוכרים לנו כמו החיזבאללה בלבנון, החמאס בעזה וארגוני הטרור בסיני. בעיראק, לוב ותימן כבר שולטות מליציות וכוחות לא ממשלתיים על חלקים גדולים של מדינותיהם וסוריה גולשת במהירות לכיוון. לכן מטרד הטרור המקומי מארגונים שלא ברור מה זיקתם המדינית כנראה יגבר ויש לחשוש שלפנינו עידן של טרור ללא ראש וללא זהות הפועל מתוך הריבונות המתפוררות של מדינותיהם - סיני היא דוגמא מובהקת.
לגבי האיום הגרעיני האיראני שמתעצם - אלינו לזכור שאיראן היא מועמדת מובילה להיות המדינה המתפוררת הבאה באזור. יש לה את כל הנתונים: משבר כלכלי, דיכוי מתמשך ושפע של מיעוטים דתיים ועדתיים משסעים את החברה האיראנית מבפנים. הייתי מציע לכל מי שמטפל באיום הגרעיני האיראני להוריד את הלחץ הצבאי מאיראן. הדיבורים על התקפה, הפצצה ואיומי המלחמה רק מחזקים את המשטר ומלכדים את האיראנים מול אויב חיצוני.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה