פוליטיקה מעשית

גילה

החלטת הקוורטט שהתקבלה ביום שישי 23 בספטמבר לא מדברת על גבולות 67 ולא על הקפאת הבניה. היא מבקשת מהצדדים לא לעשות מעשים פרובוקטיביים. מה זה בדיוק צעדים פרובוקטיביים זה בדיוק שם המשחק כעת.  ברור שמבחינת הפלשתינים כל סגירת מרפסת בגילה היא פרובוקציה וברור שהפרשנות שלהם היא שהקוורטט החליט על הקפאה חדשה מוחלטת. כלומר החיאת הקו הירוק של 1967 כתנאי מקדים למו"מ. ישראל חייבת לכן, כמדיניות עקרונית, לקבוע שבניה בגילה אינה מקשה על שום הסדר עתידי, שגם אי הזכרת גבולות 67 וגם קביעת העיקרון של חילופי שטחים היה ויושג הסדר על גבולות מאפשרים להמשיך לבנות בגילה.  הרי הקוורטט קבע מו"מ ללא תנאים מוקדמים.

האם למרות הכל הייתה תבונה להכריז על אשורי בניה דווקא עכשיו. וודאי ! ראשית כדי להגדיר את כללי המשחק שלפיהם אין הקפאה וודאי לא במקומות שבכל הסדר ווירטואלי שיהיה ישארו בידנו. ישראל צריכה לעמוד על העיקרון ולא לחפש שום הצדקה בפקיד שהודיע, ביועץ שלא יעץ ובאחראי שכן דיווח. יחד עם זאת, דווקא בשביל להדגיש את העיקרון שישראל אינה רוצה לשלוט בפלשתינים, שהיא גמישה בעינייני התווית הגבול ושהיא דבקה בעיקרון של מדינה יהודית דמוקרטית, הייתי מציע לממשלה מה שהצעתי בעבר – להעביר מקצת משכונות הקצה הצפוניות של ירושלים, כמו דאחיית אל באריד, שאין בהם ולו תושב יהודי אחד אבל עשרות אלפים של מקבלי ביטוח לאומי, לידי הרשות כמחווה של רצון טוב. היה יכול להיות מעניין לראות את הרשות מתנגדת לצעד, את תושבי השכונות מפגינים בזעם נגד ניתוקם מישראל ואת כולם מתפתלים בעוד ישראל צוברת לעצמה כמה נקודות זכות. לכן צריך לעמוד בתוקף על הבניה בשכונות היהודיות של ירושלים אבל להעביר שכונות קצה ערביות שלעולם לא היו חלק מירושלים לידי הרשות כצעד יזום חד צדדי. כך נקבל ירושלים יותר שלנו, ננטרל את הלחץ הבינ"ל, נקבל נקודות זכות בעולם וניתן לרשות הפלשתינית להתפתל נוכח המהלך.  

טרכטנברג

הבעיה העיקרית של ועדת טרכטנברג שהיא מחלקת מחדש משאבים בסדר גודל של כ 6 מיליארד ש"ח בשנה. במצב הזה מתקיימים תמיד כמה מהלכים מגבילים. ראשית לעולם אין מספיק להשביע את כולם ושנית כל אחד מקצין את עמדתו כדי שהנתח שלו ושל האינטרסים והקבוצות שהוא מייצג בכסף שמחולק מחדש יגדל  או, לחילופין, שחלקו בקיצוץ הצפוי יקטן וגם לשם כך הבעיות יקצינו. משרד הביטחון ידליף על איומים חדשים ונוראיים, משרד החינוך יספר על השגינו העלובים בבחינות המיצב הבינ"ל, משרד הרווחה ינפח את מספר הרעבים וחברי הבית וכו'... הליך נוסף שאין להימנע ממנו הוא ההתנפלות של פוליטיקאים לנכס לעצמם את ההשגים שישנם ולהציג את עצמם כמי שנלחמים בכל הכוח במה שחסר בוועדת טרכטנברג (הם כמובן לא מוכנים לשלם את החסר מתציבי משרדיהם).

 הבעיה הנוספת הבלתי נימנעת היא שועדת טרכטנברג, ישרה והגונה ככל שתהיה, אינה הולמת את מערך הכוחות הפוליטי הקיים בכנסת ושאי אפשר לשנותו אלא בבחירות. עדיין תקציב השיכון בידי ש"ס שבעצם ימי המחאה אישרה תוכנית להפיכת הישוב חריש לעיר חרדית של 8,000 יחידות דיור, עדיין ועדת הכספים בידי יהדות התורה שלא תאפשר פגיעה בחרדים, ועדיין שיטת הממשל שלנו מקשה מאד על שינויים מהירים.

לכן כרגע זה לא משנה האם ועדת טרכטנברג עשתה מלאכה טובה או רעה, לדעתי האישית ונוכח האילוצים התוצאה בהחלט סבירה ומקדמת הרבה נושאים חברתיים, לא את כולם. דווקא היקף מסקנות הוועדה ומשמעותם הכספית האדירה, התחומים הרבים בהם היא נוגעת והתלות הנידרשת במערכת הפוליטית דנים את מסקנות ועדת טרכטנברג לכירסום מתמיד. מזיזים למדי הרבה אנשים את הגבינה.