
אלא שחברת החשמל היא דוגמא מובהקת, הכי מובהקת שישנה, של ועדים חזקים שכוחם בא להם מגיבוי מוחלט של ההסתדרות וכוחה של ההסתדרות מתמיכה מוחלטת של הוועדים החזקים, שבמיקרה של חברת החשמל יושבים על ה"שלטר" תרתי משמע. כולם מוזמנים לעיין בכתבה של חני גולדשטיין בפרק הכלכלי של ווי-נט מאתמול "מכת חשמל" שמסבירה אחת לאחת כיצד בסופו של יום, התמיכה הבלתי מסוייגת של ההסתדרות מתגלגלת בצורת כסף לכיסו של כל אחד מאיתנו. יש אכן חוסר רגישות בעליית מחירי החשמל אבל זה חוסר רגישות של וועד חזק מאד ממוקד בעצמו, קל על ההדק וששם מכשול לכל רפורמה. עופר עיני יודע היטב שלו שיאני השכר במשק הציבורי, עובדי חברת החשמל, היו מוכנים לעבוד בתנאים טובים, בשכר גבוהה אבל לא מופלג, מבלי להתערב בשיקוליה המבצעיים של ההנהלה ולשתק אותה מפעם לפעם ולו היו נהנים מגיבוי מותנה ולא מוחלט של ההסתדרות, היינו כולנו נהנים מחשמל יותר זול. עופר עיני – זה בתחומך, בצורה חלקית באחריותך – טפל בזה אתה!!! – נראה אותך כמה אתה קשוב למצוקה. זה אגב היה נכון עד לפני שבוע גם לגבי רכבת ישראל. זה עדיין נכון בתחומים נוספים של המשק. אולי תשאלו את עיני באמת על "צדק חברתי".
קול ההמון כקול שדי

ביוון חיו היוונים זה שנים על חשבון העתיד. היום הם חיים בעיקר על חשבון גרמניה. פוליטיקאים קטנים שרצו לשרוד את הבחירות הבאות גלגלו את הפער בין התפוקה הממוצעת של היווני לרמת חייו וזכויותיו הסוציאליות הלאה עד לאחרי הבחירות הבאות. משהתפוצצה הבועה היוונית והיוונים נדרשו לצעדי צנע קשים כולל, אגב, הפרטה נירחבת של המשק הלאומי, הם הפגינו באלימות קשה. לטענתם לא הם אשמים במצב אלא הפוליטיקאים. זה גם לא נכון כי הם בחרו בפוליטיקאים פעם אחר פעם, בעיקר על בסיס החיים הטובים שהם הבטיחו להמונים היווניים, וגם לא רלבנטי כי זה הרבה יותר מחוצפה להאשים את הפוליטיקאים מצד אחד ולדרוש מהעובד הגרמני שימשיך לממן אותם כי "הם לא אשמים". יוון היא דוגמא קיצונית למה שעובר על רוב אירופה ואפשר להמשיך בדוגמאות הלאה והלאה. מסתבר שהפוליטיקה הישראלית היא בסופו של יום סבירה למדי.
המסקנה היא שתנועת מחאה עממית, אוטנטית ונחושה זה עדיין לא אומר שהיא גם צודקת ושיש לה פתרון אמת לבעיות, בעיקר מפני שאין להם אחריות לכל המשק ותופעותיו. לתנועות מחאה הכי אוטנטיות יש הרבה פעמים, למעשה כמעט תמיד, אפקט משתק – ואם אנשי המאהלים ברוטשילד מקבלים השראה מכיכר תחריר במצרים שיסתכלו גם על המשבר הכלכלי והשיתוק הפוליטי שאחז במצרים מאז. יש להענות לחלק מדרישות תנועת המחאה, בעיקר לאלו שקשורות ברפורמה במיסוי ותיאום המחירים בין רשתות השיווק השונות - תיאום המונע תחרות אמיתית על לב הצרכן. יש לבחון את תקציב המדינה בכלל ובתחום הביטחון בשבע עיניים מחדש אבל אסור, למי שחושב גם על המחר, בשום פנים ואופן לשבור את מסגרת התקציב. בנושא הזה יש לחזק את נתניהו ולעמוד אחריו בכל הכוח כי עדיף שיהיה לנו קשה היום ואולי גם קצת לא צודק מאשר שילדנו יתמודדו עם הגרעונות שהשארנו להם מפני שצדק חברתי חייב לכלול גם את מה שאנחנו משאירים לדורות הבאים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה