אתמול היה יום קשה. החמאס הכה חזרה בהצלחה יחסית, הפער בינינו לארה"ב, שתמכה בנו בשבועיים הראשונים, הפך למשבר עמוק שקשה לדעת לאן יגיע בסופו של יום (השנתיים האחרונות כשנשיא ארה"ב כבר לא צריך להיבחר ולא צריך לדאוג לבחירות בקונגרס הן המסוכנות ביותר לישראל) וישראל ניחשפה כשהיא לא ערוכה, מחשבתית ואסטרטגית, להבדיל מהיכולת הצבאית, לבאות.
דבר ראשון התגלה שבניגוד לנו שהתחלנו במטרה לעצור את ירי הרקטות והמשכנו בנחישות למטרה של חיסול המינהרות החמאס היה נחוש מההתחלה, לא כמבצע מתגלגל, ללכת "עד הסוף" בהקשר למטרות האסטרטגיות שלו - פתיחת המעברים, הסרת המצור, בעיקר הכוונה למצור המצרי, ומיסוד הקשר החיצוני של רצועת עזה לעולם עם נמל ים ושדה תעופה כמדינה עצמאית בתוך הרשות הפלשתינית הלא עצמאית. לכן מבחינת בהירות המטרה ונחישות המאבק ברור שהחמאס נמצא לפנינו. ההערכות שפורסמו בישראל שהחמאס הוכה "מכה קשה" וכי הוא מחפש דרך לרדת מהעץ התגלו חד משמעי כלא נכונות. בכלל הניסיון הרב שלנו אומר שמספר יעדי הטרור שהותקפו, בתי הבכירים שנהרסו, מספר המשגרים או נשקל הפצצות ואפילו מספר ההרוגים הלוחמים לא העיד ולא מעיד על שבירה אצל האויב למרות שיש להם, בסופו של יום, השפעה ארוכת טווח.
הרי המטרות של הפסקת ירי הטילים וחיסול המינהרות הן טקטיות ויחסיות. ברור שלחמאס ישארו טילים אי שם במרתפים ואפילו אנחנו מכריזים שכניראה נחסל את רוב או כמעט כל איום המינהרות אבל לא נוכל להבטיח 100% של חיסול האיום. אתמול קיבלנו דוגמא מוחשית למשמעות של אפילו מינהרה אחת. ארבע חיילי צה"ל נהרגו בניסיון חטיפה של כוח חמאס דרך מינהרה. כדי להוסיף לבילבול התבטא היום קצין בכיר בוואלה ש"ידענו על המנהרה הזו, נברר הבוקר איזו מנהרה זו הייתה בדיוק". אם ידעו על "המינהרה הזו" למה צריך לברר איזו מינהרה זו הייתה וכיצד נעשה בה שימוש משטח שהוא כניראה כבר בשליטת צה"ל.
אין הכוונה ללעוג או למתתוח ביקורת אלא להמחיש שהאיום שבגדול ידענו אליו הרבה תפס אותנו מופתעים ולא מוכנים למורכבותו ולמשמעויותיו. עוד הוכחה היא האמירה של שר הביטחון יעלון מלפני שבוע שנצטרך "יומיים שלושה" לחסל את האיום - כיום ברור שלא ידוע לנו איך באמת "לחסל" את האיום וגם למה שידוע כבר אנחנו ניזקקים לעוד שבוע לפחות. בעובדה לא היינו מוכנים בתורת הלחימה, בטכנולוגיה ובהמחשה המדינית של האיום.
שנית החמאס הפתיע אותנו באיכות ונחישות הלחימה שלו. תיאור מפקדי צה"ל שבהתקלויות "פנים מול פנים" החמאס יורה, משליך את נשקו ובורח היא אולי נכונה אבל היא מעידה על חוסר הבנת הגרילה שבעיקרון לא מתעמתת פנים אל פנים עם האויב אלא עוקצת פה, בורחת על מנת להימנע מעימות, ועוקצת שם מאלצת את האויב להיכנס למיגננה רבתי מול כוחות קטנים ודלים בהרבה.
כרגע ישראל נמצאת בצומת דרכים עם אשראי מדיני אוזל, עימות מתוקשר מול ארה"ב ובלי בהירות מחשבה לגבי הדרך האסטרטגית שעל ישראל ללכת הלאה- ברור שהסיסמה שקט יענה בשקט מתחילת המבצע כבר לא רלבנטית ומעודכנת, ברור שאיום המינהרות מבלבל אותנו ואיננו יכולים להבטיח את חיסולו במאה אחוז וברור שהחמאס ימשיך לשגר טילים גם כשרק חצי או רבע מרצועת עזה בידו. פירוז החמאס בדרך מדינית ניקשר לתהליכים ארוכים ומורכבים שלא יבשילו בהינתן מצב המזה"ת היום - דעא"ש והאיום האיסלאמי, מלחמת סונה בשיעה ומאבק הציר הקטארי-תורכי בציר היציבות המצרי-סעודי שישראל חלק ממנו ודעיכת ארה"ב.
במסיבת העיתונאים אתמול של ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל לא עלה שידוד מערכות מחשבתי בצוות המוביל: ראש הממשלה ושר הביטחון דיברו בסיסית על יותר מאותו דבר. יש לעדכן את הגישה. המטרה צריכה להיות חיסול הפיקוד הצבאי של החמאס בפשיטות נקודתיות. לקיחת שבויים כדי ליצר מנוף מיקוח עתידי ולהשלים את המידע על המינהרות, הריסת רשת התקשורת ושביית חלק מהדרג המדיני - למשל דוברי החמאס. רק כשרשת הפיקוד והשליטה של החמאס, שבאופן מפתיע עדין מתפקדת, תתחיל להתפורר, מפקדיו, ובראשם מוחמד דף, יחוסלו העולם יראה את השבויים, ודמויות מהזירה הציבורית העזתית יוצגו לתקשורת העולמית דרך ישראל, החמאס יהרהר בהפסקת אש בתנאינו. בלי זה נמיט חורבן ונטישה המונית של ישובי עוטף עזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה