התקופה הויקטוריאנית בבריטניה, בחצי השני של המאה ה 19, והמושג "מוסר ויקטוריאני" משמש עד היום כדי לתאר צביעות ציבורית רחבת היקף. סביב טהרנות מוסרית בעיקר ביחסים שבינו לבינה במישור הגלוי התפתחה תרבות הפוכה של פריצות מינית מתחת לפני השטח. כולם דיברו על הגינות וטהר מידות בסיסי וכמעט כולם עשו את ההיפך מאחורי הקלעים.
בישראל התפתחה תרבות ויקטוריאנית שבשם התקינות הפוליטית והתהליך המשפטי מסרסת את הממשלה מיכולת להחליט בהרבה תחומים ובעיקר פוגעת ביכולת למנות. כשמדברים על משילות במקומותינו מדברים על אחוז חסימה, הצבעות אי אמון וחסימת הערבים - לא על אחריות, מישפטיזציה מוגזמת ושלטון הפקידים, בעיקר היועצים המישפטיים, למרות שאם יש בעיית משילות בישראל היא שם.
פעם, רק לפני שנים מועטות, כאשר רצו למנות קצין בכיר לתפקיד כלשהו, קפצה משפחה שכולה וטענה שבנה נהרג בגלל מנהיגותו ואחריותו הלקויה של אותו קצין, כתבות בתקשורת בין אם תמימות ובין אם בכוונת מכוון רעה, חזרו לעסוק בשאלת האחריות של הקצין מהעבר הלפעמים רחוק. לכל דבר יש מידה ובדיקת אחריותו של קצין ומנהיגותו צריכה להיבחן לאורך שנים, לאור מיקרים רבים ולא לאור תקלה אחת. הרי אין קצין בכיר שקיבל החלטות בתנאי אמת שלא טעה, כשל, אולי הזניח או לא הבחין בזמן. כשמצמצמים את הבעיה מכלל ההתנהגות למיקרה בודד מהעבר כל אחד הוא על תקן חשוד, כל אחד פשלונר ולכל אחד טעויות ומעידות.
כשנגיד מיועד של בנק, היום כבר מעל לגיל 70 עם קריירה של 40 שנה, מתוכם 20 שנה של קריירה בין לאומית כמעט ללא דופי, שמרבה בנסיעות בעולם, שמעביר לילות רבים בבתי מלון ובמטוסים ובסוף מוצאים אי הבנה באחת מאלפי הטיסות, באחת ממאות חנויות הדיוטי פרי בהן עבר בנושא תשלום כלשהו הרי ברור שהתמונה הכללית היא לא של מי שמתמחה בגנבה בדיוטי פרי. התמקדות ועדת טירקל במיקרה הבודד הזה בפרשת מינויו של הנגיד המיועד והלשעבר יעקב פרנקל (שאני אגב נגד מינויו מסיבות אחרות), גרירת הפרשה, בהנחיתו הדקדקנית של היועמ"ש, שלא הגיעה לכדי מעשה פלילי אלא לכל היותר למעידה ואי הבנה חד פעמית היא בעיני שערעוריה וטירוף מערכות אחד גדול. הרי אין כמעט איש עם עשיה כה רבה שלא ניקלע למצבים מביכים של אי הבנה, מעידה חד פעמית או סתם טעות. לא פרנקל היה צריך להסיר את מועמדותו אלא המוסד הזה שניקרא ועדת טירקל הוא שהיה צריך לעבור תיקון בסיסי.
איני יודע מה הביא את פרופסור ליאו ליידרמן להסיר את מועמדותו. שוב מדובר באדם מבוגר מעל לגיל 60 שעבר מספר מקומות עבודה בצמרת של בנקים בינ"ל. הרכילות אמרת שיתכן ובאחד ממקומות העבודה חצה את הגבול ביחסים עם אחד העובדות עד כדי הטרדה מינית. יתכן שכך ושוב, מי שעבד בהרבה מקומות ואין לו עבר של הטרדות מיניות כמעשה קצב למשל, האם הוא מטריד מינית או מועד חד פעמי? הרי ביחסים שבינו לבינה יש שפע של גוונים אפורים שניתנים לכל מיני פרשנויות - ההסבר הטוב ביותר זה סך האישיות והרקורד. שוב המיקרה מאפיל על האדם כולו ומי מאיתנו לא זרק מילה לא מתאימה, רמז רמז בוטה שלא במקום, נתן חיבוק שהוא קצת יותר מסתם חיבוק חברי לאורך 40 השנים האחרונות כולן. סה"כ, כשלא מדובר בתופעות חוזרות על עצמן, מדובר בבני אדם ברי טעות בשיפוט, במעשה ובהבנה.
אני חושב שזכותו של ראש ממשלה לבחור עם מי לעבוד ולמנות את מי שניראה לו וכך בכל תפקיד בכיר. בדיקת הרקע של המועמדים חוטאת לתפקידה אם היא מתמקדת בתקרית אחת לא ברורה שאינה תופעה חוזרת או מתמשכת לאורך קרירות של עשרות שנים. הרי ככל שרבה העשיה והפעלתנות גם מרחב הטעויות והתקריות גדל. גם בתמונה הכי יפה של מונה-ליזה אפשר להתמקד רק בקטע השחור ולטעון שהתמונה שחורה.
הרעיונות להעמיק את החטטנות, להרחיב את הבדיקות ולהגביל את יכולת ראש הממשלה למנות אנשים כרצונו היא הזרקת סם מטריף למערכת מטורפת זה מיכבר. מי שמדבר על משילות ומאשים את האופוזיציה טועה. האיום האמיתי למשילות בישראל הוא המוסר הויקטוריאני, החיפוש אחרי אנשים מושלמים שמעולם לא מעדו ומישפטיזציית היתר של מדינת ישראל. לו היינו מקבלים ממשל יותר טוב, יותר מתפקד ויותר הגון מילא - בפועל זה ההיפך - הממשל פחות מתפקד, הפקידים פחות טובים והמקארתיזם מטיל איימה על כולם.
אתה מערבב בין שני נושאים. האחד האם יש לפסול אדם לתפקיד בכיר בשל מעשה פשע שביצע. והשני האם יש לראות בנושא ההטרדה המינית מעשה פשע.
השבמחקלגבי הראשון, לדעתי יש אכן לפסול אדם לתפקיד בכיר אם ביצע מעשה פשע, גם אם הדבר לא הובא בפני שופט.
ואילו לגבי הנושא השני, אין לראות בהטרדה מינית מעשה פשע, ביחוד כאשר היא בוצעה בתקופת עבר כאשר דעת הקהל ראתה בכך עניין של מה בכך.
אך אתה צודק בנושא החשוב, אכן הפגיעה הקשה במשילות היא בשל עוצמתה הדורסנית של כנופיית החוק, והשילוב שלה עם שמאלנות התקשורת. שני כוחות אלו חוברים יחדיו ומכשילים שוב ושוב את הצלחתה של המדינה היהודית.
אתה מבלבל בין משפטיזציה לדרישה ממנהיגי ציבור לטוהר כפים. לא זו בלבד שאין הלימה בין שני המושגים, אלא במידה רבה הם סותרים זה את זה.
השבמחקמשפטיזציה היא התערבות המערכת המשפטית בסוגיות מדיניות, פוליטיות, ביטחוניות, ערכיות, שאינן משפטיות, אינן שפיטות, והן ביטוי לערכים הנתונים להכרעת הציבור ונבחריו. משפטיזציה היא הפרעה למהלך התקין של המנהל הציבורי ויצירת תרבות של כסת"ח ובריחה מאחריות. משפטיזציה היא משטר ועדות החקירה, המתייחסות למחדלים ושגיאות של גורמי הביצוע במונחים משפטיים ופליליים.
הדרישה להנהגה נקיה משחיתות, אינה משפטית, אלא ציבורית ומוסרית. המשפטיזציה פוגעת במאבק בשחיתות, בכך שהיא מורידה את רף הדרישות שלנו ממנהיגי הציבור לסף הפלילי. במערכת המשפטית, מה שאינו אסור על פי חוק – מותר. מה שאינו פלילי – כשר. עבירה פלילית שאין די עדויות להרשעה בה, משמעותה זיכוי.
הרף המוסרי שעלינו להציב למנהיגים, הרבה יותר גבוה מהרף המשפטי. הציפיה מהם אינה רק לא לעבור עבירות פליליות, אלא גם לאתיקה, למוסר, ליושרה ולדוגמה אישית.