יום שני, 21 בינואר 2013

קצת כבוד בבקשה

בעיקבות פיגוע לקיחת בני הערובה בשדה הגז עין אמינס באלג'יריה, שהסתיים במרחץ דמים עם 48 בני ערובה הרוגים נישמעה טרוניה בעולם המערבי. למרות שחלק ממדינות המערב מיהרו לחזור בהם מהתלונות, הייתה בטרוניה יותר מסתם פטרונות על האלג'ירים. במו אוזני שמעתי מומחה ביטחון בריטי אומר שהצבא האלג'ירי הוא צבא טוב, כלומר ביחס למשימותיו באזור המגרב (יעני בעצם קצת פרימיטיבי), אבל חילוץ בני הערובה משדה הגז עין אמינס היא משימה לטובים שבטובים כמו שאנחנו חושבים על ה SAS שלנו.

משימת חילוץ בני ערובה היא תמיד סופר מורכבת. אין דומה חילוץ מדירה או מבנה מוגדר לחילוץ בני ערובה מעיירה שלמה, מתחם מגורי עובדי שדה הגז, וממבוך הצינורות, מיכלי הגז ומתקני השאיבה המשתרע על דונמים רבים, שעשוי להתפוצץ בכל רגע ושבו המחבלים נימצאים בתנועה מתמדת. די אם ניזכור את אירועי מעלות ב 1974, עם 22 בני ערובה שנהרגו, את אירוע סבוי במרץ 1975, עם 8 בני ערובה הרוגים, הפיגוע כביש החוף ממרץ 1978 עם 35 בני ערובה הרוגים, פיגוע משגב עם מאפריל 1980 עם 2 בני ערובה הרוגים, וכישלון חלוצו של נחשון וקסמן באוקטובר 1994. כל האירועים האלה, למרות חומרתם, הם פשוטים ומשחק ילדים לעומת המורכבות הפעולה בעין אמינס. אנחנו מתרפקים על אנטבה מיולי 1976 והחילוץ ממטוס סבנה ב 1972 אבל ההצלחות הן היוצא מהכלל ולא ההיפך. גם פעולת החילוץ בתאטרון מוסקבה ב2002 הסתיימה ב 129 בני ערובה הרוגים ו 41 טרוריסטים צצניים והאירוע המזוויע מכולם, לקיחת ילדי ביה"ס בבסלאן, בצפון אוסטיה, בספטמבר 2004, הסתיים ב 326 בני ערובה הרוגים. שני האירועים האלה, שהתאפיינו בחטיפת מאות בני ערובה, על ידי עשרות מחבלים, שהשתלטו על מיבנה לבירינטי גדול, הם פחות מורכבים ומסובכים מהחילוץ בעין אמינס. אז תנו כבוד לצבא וליחידות האלג'יריות שפעלו בשטח. אף אחד לא היה עושה את זה יותר טוב.
 
------------------------------------
אתמול קראתי בעיתונות היומית מספר מאמרים שהתייחסו, בצורות שונות, למה שניראה לכותבים כירידה בערכו של הפרלמנט הישראלי. חלק התלוננו על השפה הבוטה, חלק על רמתם של חברי הכנסת, על האינטריגות הניצחיות ועל הסקרים המראים על מיאוס כללי מהפוליטיקה, מהכנסת ובכלל מהשלטון ועל אחוז הצבעה שצפוי להיות נמוך. קיטורים כאלה היו תמיד, המיאוס מהפוליטיקה היה תמיד אלא שרוב המקטרים לא מוכנים לעמוד בעצמם בלחצים, בסרחונות ובמעגלי ההחלטה ואין המקטר הישראלי שונה מהצרפתי, הבריטי או האמריקאי. חוץ מבמדינות בהן יש חובת הצבעה בחוק אחוז ההצבעה של הישראלי טוב מאשר ברוב הדמוקרטיות. בכל אופן יש משהו יחודי לישראל שאיני יודע אם יש לו השפעה על האווירה הכללית. שנים עסק ראש המערכת השיפוטית אהרון ברק בדה לגיטימציה לפוליטיקה, לכנסת ולפוליטיקאים. כולנו היינו רוצים פוליטיקה אחרת, כולם מבטיחים ועד היום לא מצאו אותה, לפחות לא בין בני אדם .
 
-----------------------------------------------

רמי הויברג התבטא לפני יומיים בווי-נט שהשמאל עוד יחזור. זו נבואה די בטוחה אם היא לא מוגבלת בזמן כי זו דרכו של הגלגל הפוליטי. פעם זה עולה והשני יורד ולהיפך. לשמאל לא היו פתרונות לסכסוך המתמשך ביננו לפלשתינים וכעת תורו של הימין להוכיח שגם לו אין פתרונות - זה כל הסיפור.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה