עזה - ברירות קשות

המאמר עלול להצטייר לחלק מתוכנו כתבוסתני אבל ראיה מפוקחת ומסקנות כואבות אינם תבוסתנות אלא התבוננות במציאות.
 

בעזה שולט החמאס זה חמש שנים. כרגע שילטונו מאותגר על ידי קיצונים יותר מהחמאס כמו הג'יהאד האיסלמי, הקבוצות הכביכול חילוניות כמו החזית העממית ופלגי הפת"ח ועל ידי מקדמי הלאומיות המוסלמית על חשבון זו הפלשתינית - האירגונים הסלפים למיניהם.
 

מכל צורות השילטון בעזה מאז ימי הבריטים החמאס הוא היציב והמאורגן שבשולטים, למעט כ 15 שנה תחת שילטון ישראל, מדיכוי הטרור בתחילת שנות ה 70 בעזה ועד פרוץ האינתיפדה הראשונה בשלהי 1987. משפרצה האינתיפדה ב 1987, ביחס לאמצעים ולשיטות של אז, האחיזה הישראלית התרופפה ובעזה, תחת שליטה ישראלית עד תחילת ישום הסכם אוסלו ב אפריל 1994, התפתחו קיני טרור מקומי. 
 

כיום החמאס נמצא בתהליך של התנתקות מאיראן והתקרבות לקטאר ומצרים, תהליך שאסטרטגית רצוי לישראל. מתחת לשטח יש התקרבות ביטחונית מסויימת בין החמאס למערכת הביטחון הישראלית שמתבטאת בתגובה מאופקת על חיסול מנהיגים סלפיים בעזה על ידי צה"ל, יש אפילו האומרים שלחמאס יש יד במסירת המידע המוביל לחיסולם. יש בחמאס מדיניות קבועה שלא לחמם את הגיזרה. החמאס, הדוגל בחיסולה של ישראל, לא יכול כמובן להיראות כמי שמצדיק את הפעילות הישראלית ועומד מהצד ולכן יש בחמאס שניות ביחס לירי לישראל וביחס לדיכוי מיידי של ניסיונות הירי מעזה. הרי בסופו של יום החמאס אינו זרוע ביטחונית של ישראל אלא ארגון לחיסול ישראל.
 

כרגע, חוץ ממדינת ישראל עצמה, אין אלטרנטיבה שילטונית לחמאס בעזה. האלטרנטיבה היא אנרכיה, שילטון פת"ח רופף ומאותגר או כיבוש ישראלי מלא. כדי לא להאריך אומר רק ששליטה ישירה של ישראל על עזה היא הגרועה באפשרויות, גרועה במונים מכל אפשרות אחרת ובעיקר היא לא תיתן מענה מלא אלא חלקי בלבד לירי ולהטרדת ישובי עוטף עזה - אלו שמאז שנות החמישים חיים את המציאות הבלתי פתורה סביב הרצועה. הדיבור על הפלת שילטון החמאס הם דברי הבל אם המדבר לא מתכוון להחליף את החמאס בצה"ל ולהקים מחדש ממשל צבאי ברצועה עם אחריות הומנית להאכלתם ולריווחתם הבסיסית .

יש האומרים, ואני ביניהם, שהשלום הקר עם מצרים הוא נכס אסטרטגי אמיתי. מצרים היא היום נותנת החסות לעזה. היא לא עושה זאת בהתלהבות אלא בהססנות והיא מקשה מאד על החמאס באשר ליישום ריבונותו בעזה. בניגוד לימי מובארק יש למצרים אינטרס רציני בחסימת המינהרות ברפיח והם פועלים בנחישות שלא הייתה קודם. לא בגללנו אלא בגלל הארגונים הסלפים שעזה היא בסיסם. התיאום הביטחוני עם מצרים בגבול טוב והשיתוף המודיעיני נגד אירגוני הג'יהאד בסיני סביר. לכן ישראל לא רק שלא יכולה להפיל את שילטון החמאס כי אין לו כרגע אלטרנטיבה ישימה, גם הפעלת הכוח נגד החמאס לצורך הכתבת כללי משחק מוגבלת נוכח האינטרס העליון של שמירת יחסי עבודה ושיתוף סבירים עם מצרים. התדרדרות היחסים עם מצרים טומנת בחובה סכנות רבות לשלום אזרחי ישראל בדרום ובעוטף עזה, סכנות חמורות בהרבה מירי הרקטות המטריד והמשבש מעזה. עוד לא דיברנו על משמעות הבין לאומית של שליטה מחודשת של ישראל על עזה. לכן הדיבורים על הפלת החמאס, על זבנג וגמרנו או על "לשים סוף" למיטרד מעזה הם למעשה חסרי גיבוי מעשי. עזה תמשיך להיות מיטרד לעתיד הניראה לעין בכל צורת שליטה אפשרית, תחת כל מדינה או כוח פוליטי שניראה אפשרי.

מה כן יכולה ישראל לעשות. ראשית לדכא ככל הניתן את ירי הרקטות מעזה, לחסל את מובילי ומארגני הפעילות הזו בצורה נקודתית גם במחיר התחממות מקומית זמנית ולפעול קרקעית במיבצעים מהירים וקצרים של חטיפה ומעצר חשודים, מילכוד אמצעי לחימה ותפיסת חומר מודיעיני משמעותי. מה ישראל לא צריכה לעשות - למכור לוקשים כאילו יש פיתרון אמיתי וארוך טווח לעזה. אסור לישראל להשלים עם ירי הרקטות מעזה והיא נידרשת לפעול כל הזמן לצימצומו אבל אין לישראל שום פיתרון להפסקתו המוחלטת והטוב ביותר שאפשר לעשות בנידון זה לא לפזר אשליות ולא להיכנס לפאניקה - שניהם לא עוזרים אלא רק מזיקים.