אני סבור שהתהפוכות במזרח התיכון טומנים בחובן שפע של הזדמנויות אסטרטגיות לישראל. ראשית העולם הערבי עסוק בעצמו ולא איתנו וברור שבעיותיו אינן בגללנו. עליית הכוח המוסלמי הרדיקלי היא אכן דאגה אבל בהקשר הישראלי הסלפים למיניהם הם מיטרד טרור אליו אנחנו רגילים. הם לא איום מדיני וצבאי קיומי. יתר על כן הם יוצרים מכנה משותף לא רק בינינו למערב המודאג אלא אפילו בינינו למצרים של האחים המוסלמים ולחמאס. עליית האיום הסלפי מתאזנת מירידה ושקיעת האיום החיזבלאי.
בין ההתפתחויות הטובות יש למנות את ביקורו של אמיר קטאר ברצועת עזה אתמול. עזה היא זה זמן ישות מדינתית הצוברת לאט לאט גם לגיטימיות והכרה בין לאומית. נציגים של האו"ם ושל האיחוד האירופי ביקרו בעזה. איראן הייתה בעלת ברית וכך גם סוריה, ראש ממשלת תורכיה רצה לבקר בה ונחסם על ידי המצרים ומצרים פורסת חסותה על עזה. בראייה אסטרטגית עליית מעמדה של עזה כישות מדינית עצמאית היא מכה קשה לשיגיונות הלאומיות הפלשתינית ולחזון האחדות הלאומית. עזה מציבה סימן שאלה על מנהיגות אבו מאזן בגדה, סימן שאלה על מי באמת מייצג את הפלשתינים וסימן שאלה ענק האם יש ומה זה בדיוק ה"עם הפלשתיני". כך או כך לישראל עדיף שהפטרונות על עזה לא תהיה פטרונות סורית ואיראנית אלא פטרונות של מתנגדיהם ואפילו אויביהם - קטאר ומצרים. שתי המדינות מנהלות מדיניות, כל אחת לשיטתה, של תלות ותיחזוק הקשרים עם המערב. קטאר היא מקרה קיצוני של מדינה שמתחזקת קשרים טובים עם איראן אבל גם עם יריביה כולל אפילו ישראל, עם ארה"ב אבל גם עם רוסיה, עם ליברלים וחילוניים בעולם הערבי והמוסלמי אבל גם עם מוסלמים יותר רדיקליים.
הרווח הראשון שיצא לישראל מהביקור ששני המנהיגים, איסמעיל הנייה מעזה ואמיר קטאר הודיעו על שבירת המצור ושיקום הרצועה. הם למעשה שמטו את הטיעון העיקרי של הקואליציה האדומה-ירוקה באירופה (שמאל קיצוני ואיסלאם רדיקלי) המזינים את שינאתם וטיעוניהם בסיפורי הבדים של "המצור על עזה" - הנה אפילו ראש ממשלת החמאס בעזה הודיע על שבירת המצור. לישראל יש עיניין ענק שעזה תשתקם ותיפרח כלכלית ללא תלות בישראל. כל פרויקט כלכלי ענק בעזה הוא נידבך המחזק במלט את הסטטוס קוו הלא רישמי בין ישראל לרצועה שבהנהגת החמאס. אני מקווה שישראל תבין שלא הבונקרים בעזה, שאולי יבנו בבטון שיוכנס לרצועה לקדם את שיקומה, הם איום על ישראל אלא עוני, נחשלות ונשק לובי מתוחכם יחסית, כולל טילי נ.ט ונ.מ המוזרם לעזה דרך המינהרות. לעזה משגשגת והמשוקמת יש הרבה יותר מה להפסיד מעימות אלים עם ישראל. כל פריחה כלכלית היא מכה לרדיקלים והיא מסיטה את המיקוד בעשיה הפלשתינית בעזה.
בניגוד לאיראן ולסוריה ההשפעה הקטארית אינה מושגת באמצעות אימון קדרים של לוחמי גרילה וטרור לפעול נגד ישראל כפי שהושגה ההשפעה הסורית/איראנית. בני החסות של קטאר יודעים יפה מאד שקטאר לא תזין טרורו מוסלמי רדיקלי אפילו הוא נגד ישראל. הייתי ממליץ לממשלת ישראל לשתף פעולה בעקיפין עם מצרים ובעיקר עם קטאר בשיקום הרצועה והגברת התלות שלהם באותן מדינות - אם כל המיגבלות והדאגות זה עדיף בהרבה על תלות באיראן וסוריה או מתלות כל שהיא בתורכיה. הרי אין לנו "דיבור" עם ציר הרשע אבל יש לנו "דיבור" עם קטר ואפילו עם מצרים היחסים הביטחוניים התההדקו ולא התרופפו כפי שרבים סברו, כי יש לנו אויב משותף - הסלפים בסיני וכן! גם הסלפים בעזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה