עקיבא אלדר מהארץ פרסם היום באתר וואלה מאמר תחת הכותרת "מי רצח את השלום ?". מי שלעולם לא האמין שלפלשתינים יש איזה חלק בעובדה שאין שלום ביננו לפלשתינים ושמאז ומתמיד היה ברור לו שישראל אשמה בעובדה שאין שלום, מוצא תמיד שפע נימוקים טקטיים לטעון שישראל למעשה רצחה את היצור חסר הממשות והחיות שלעולם לא ממש שאף לנשום אוויר משלו – השלום. ( זו כמובן לא עלילה ראשונה – היהודים הרי גם רצחו את ישו). השלום כבר נרצח פעם בוועידת לונדון ב 1938, ב 1947 או ב 1967, השלום שוב חוסל ב 1993 ועשו בו ווידוא הריגה ב 11/1995, בקמפ דיוויד 2 - אוגוסט 2000, בטבה בינואר 2001 ולאחרונה נרצח במשנה אכזריות עם דחיית הצעות אולמרט בספטמבר 2008. כנראה שיש לשלום שבע נשמות אם אפשר לרצוח אותו כול כך הרבה פעמים ושוב לרצוח אותו בפעם השמינית השבוע. השלום, ואני מקווה מאוד שעיקבא אלדר מקבל את ההגדרה, זה נכונות של שני הצדדים, הפלשתינים והישראלים לחיות בשלום זה לצד זה בגבולות מוסכמים כאשר הם מכבדים את זהותו של השכן – זהותו החברתית והלאומית וכן - גם זהותו הדתית. הרי גם הפלשתינים כבר הגדירו בחוקתם הזמנית את פלשתין כמדינה מוסלמית. סעיף 2 בחוקת פלשתין, אגף הפת"ח המתון ששולט בגדה, קובע ש"העם הפלסטיני הוא חלק מהאומה האיסלאמית". סעיף 5 קובע: "האיסלאם הוא דת המדינה". וסעיף 7 מוסיף ומבהיר: "עקרונות השריעה האיסלאמית הם מקור לחקיקה".
אבו מאזן עצמו הסביר בראיון לוושינגטון פוסט ב 27/05/2009, פורסם כעבור יומיים ב 29/05/2009, שהוא דחה את הצעתו של אהוד אולמרט מספטמבר 2008, שלמעשה, בהתחשב בזכויות המעבר הבטוח בין הגדה לעזה – הציע לפלשתינים 100% מדינה, על 100% שטח מפני – שים לב מר עקיבא אלדר – שהסכמה כזו "תמנע שיבה המונית של פלסטינים לישראל" חד וחלק. זה נאמר לא מפי פרשן או מומחה אלא מפיו האישי של אבו מאזן מבלי שהדברים הוכחשו אי פעם ומבלי שאיזה גורם פלשתיני טען שהם הוצאו מהקשרם - ראה את המאמר במקור ב וושינגטון פוסט .
לכן השלום לעולם לא היה יותר מאוויר נפוח מכדי שמשהוא יוכל לרצוח אותו. הפלשתינים לעולם, לעולם! לא השתמשו בנוסחה שתי מדינות לשתי עמים אלא בנוסחה שתי מדינות החיות זו לצד זו (אני מקווה שעקיבא אלדר הפרשן מזהה את ההבדל). פלשתין השניה (הראשונה כבר נושמת וחיה בעזה) לצד פלשתין השלישית כאשר המלך עבדאללה מקווה שמדינתו לא תהפך בעצמה ברבות הימים לפלשתין הרביעית.
כרגע ארה"ב מצ'פרת את אבו מאזן על סירובו הקודם ומענישה אותנו אל שאבו מאזן דחה את אולמרט בקש. נכון ההתנהלות הטקטית של ישראל מגוחכת, הצעותיה לא מעודכנות ובמקום ליזום היא נגררת אחרי נכלוליו של אבו מאזן. ישראל חייבת ליזום מהלך של יציאה מרוב השטחים הפלשתינים, אפילו חד צדדית, כדי לשמר את זהותה כמדינה יהודית דמוקרטית, כדי לשקם מקצת ממעמדה הבין לאומי ומהלגיטימיות שלה וכדי להיחלץ מלפיתת ההזיות של אובאמה. כשיורדים להתנהלות הטקטית של הצמד נתניהו-ברק יש אכן ממה להיבהל. שיורדים לתפיסות של אובאמה לגבי מהות הסכסוך יש בהחלט ממה לחשוש. עם כול הכבוד לעקיבא אלדר הוא כנראה לעולם לא באמת הבין את הסכסוך ובכלל יש ספק אם הוא יודע שהוא חי במזרח התיכון.
מר רשף היקר, תחילתו של המאמר טובה מאד ואף קולעת למצב הנכון, אך לגבי הסיפא אני חולק עליך משום שכבר ראינו שהתנתקות חד צדדית לא הועילה במאומה וראינו כיצד המרצחים מהרצועה הרסו ובזזו את כל בתי הכנסת שהשארנו שם וכיצד הם ניצלו את המצב וללא שום התייחסות ירו ללא הרף כלפי אוכלוסיה אזרחית.
השבמחקאני מסכים עימך לגבי הרבה ממה שאתה כותב, ולצערי הרב אנחנו במסלול רע מאד בעיקר משום שלמרות שאנחנו צודקים, ולמרות שאנחנו נאורים יותר מכל צבא אחרֿ הרי שאנו מושמצים בצורה הכי חמורה שאפשר וכל זאת בגלל התנהלות אוימה של כל מנהיגנו וכוחות ההסברה שלנו