יום עסל - יום בסל

הפלשתינים הגיעו בכל מדד למבוי סתום. א. - החברה הפלשתינית מפולגת בין שתי ישויות - החמאס בעזה והפת"ח/אש"ף ביו"ש. היכולת של הרשות הפלשתינית לייצג את כלל הפלשתינים ולהתחייב בשמם היא פיקציה.

ב. - למרות שהפלשתינים קיבלו את הסיוע הגדול לנפש בעולם החברה הפלשתינית שרויה במצוקה כלכלית קשה. הכסף הרב נעלם כמעט כולו בכיסם של מקורבים לצלחת. משטר המונופולים ברשות הפלשתינית שמשעבד כל ענף כלכלי למונופול של בכיר ברשות הפך אותה ל'מאפיה' מאורגנת.

ג. -  היקף הסיוע הכספי לרשות נמצא בסכנה. התפרקות העולם הערבי, השחיתות הפלשתינית והקשרים לטרור, המרדף המשפטי  שמנהלים ישראלים אזרחי ארה"ב נגד הרשות הפלשתינית כמממנת טרור והלחץ הגובר של הימין באירופה צימצמו מאד את הסיוע הערבי והמערבי לרשות. בעוד שהחרם על ישראל - ה BDS - גרם חישראל נזק שולי וזניח לכל היותר.  היום הרשות תלויה, יותר מאי פעם, בסיוע ישראלי.  

ד. - הדמוגרפיה הפלשתינית, פעם נשק יום הדין במאבק בישראל, נמצאת בקריסה מהירה כמו בכל המזה"ת והעולם ערבי והוא ירד ל 2.76 לידות לאשה בשנת 2015 לעומת 3.13 ליהודים וערבים בישראל. בנוסף בישראל יש מאזן הגירה חיובי בעוד ברשות הפלשתינית ההגירה כולה שלילית, כדי 0.9% בשנה- מאז 2011.

ה.- הפזורה הפלשתינית - הפליטים, עילת הסרוב הפלשתיני להכיר בישראל כ"יהודית", נושאי"זכות השיבה", כמעט ונעלמו מתודעת העולם. הם חלק מזרם הפליטים שבורח מהאזור, מבעיה מרכזית הפכו הפלשתינים לחלק מזערי מבעית הפליטות הערבית העצומה במזה"ת ובכלל.

ו. - נשק הנפט, החמצן של הסכסוך והסיבה היחידה למיקומו בראש סדר היום העולמי, היה תוצר תלות כלכלות המערב בנפט ערבי. כיום תלויים המדינות הערביות הדועכות במכירתו של הנפט, במחיר ריצפה,  לעולם הרבה יותר משהמערב נזקק לו. משק האנרגיה העולמי נמצא בקריסה ואיתו "נשק הנפט" .

ז. - המוסדות העולמיים, בתי הדין הבינ"ל, האו"ם ובראשם מועצת הביטחון, נמצאים במדרון הרלבנטיות שכן אינם מסוגלים יותר לספק כלי להתמודדות עם בעיות העולם המתעצמות ותרומתן העיקרית מאז פרוץ "האביב הערבי" בתחילת 2011 היא בשיתוק הדיפלומטיה העולמית.  כנ"ל העיסוק ב"סכסוך" שנידחק הצידה מכובד משקלן של הבעיות החדשות.

ח. "הסיכסוך" שהיו פעם מקור לגיטמציה למשטרים הערביים וה"שעיר לעזאזל" לכל חולייו של העולם הערבי  הפכו לנטל על אותם חברות ומדינות שעדיין שורדות, רוצות להשתקם ולהתחדש וזקוקות לישראל כבסיס ומודל להתחדשות. הקולות העולים מהעולם הערבי בזכות ישראל כמקור לחיקוי, משטרה הדמוקרטי, כלכלתה המפותחת וחדשנותה הולכים ומתעצמים מיום ליום. מדינות ערב כבר לא מוכנות לשעבד את עצמן לסוגיה הפלשתינית, הן מעוניינות  היום הרבה יותר ביחסים עם ישראל מאשר בסוגיה הפלשתינית לה הם עדיין משלמים מס שפתיים - מכל המכות לאבו מאזן  "הלגיטמציה הכלל ערבית" המתפוגגת היא המכה הקשה ביותר.  

ט. מאבק הירושה על ההנהגה ועל הברז הכספי והשחיתות נפתח ומתעצם - תהיה אחריתו אשר תהיה ברור מאד שהמאבק אינו מבטיח טובות לחברה הפלשתינית - עוד אלימות, חמושים וביריונים ברחובות וסיבה נוספת לברוח בטרם יהיה מאוחר.

בכל מדד אפשרי - אחדות לאומית, יציבות פוליטית, מוסדות לאומיים, פיתוח כלכלי, שיתוף ותמיכה בינ"ל ואופק מדיני החברה והרשות הפלשתינית נמצאות בהתרסקות מהירה - מרחק שנות אור  מרגע השיא בלאומיות הפלשתינית - קיץ 2000.

אפשר להגיד שהסירוב המוחלט, מאז הצהרת בלפור, לכל הסדר פוליטי שיש בו איזה הכרה בריבונות יהודית בארץ ישראל - מוגבלת ומצומצמת בשטח ככל שתהיה, מתוך תיקווה שהתנאים הפוליטיים, בסופו של יום, יכריעו את הישות היהודית מבלי שיצטרכו לוותר על המהות מבחינתם, מיצתה את זמנה והתנאים השתנו קיצונית לרעתם - יום עסל ויום בסל ויום הבסל הגיע וישאר כאן עוד כמה עשרות שנים.

לעומתם אסתפק שישראל עברה את רוב מדינות אירופה בתל"ג לנפש,  מעל 38,100$ בשנה, היא נמצאת בעשירון העליון של האומות בכל המדדים, בצמרת הטכנולוגיה והחדשנות העולמית  כפי שכתב השבועון הבריטי היוקרתי "אקונומיסט" בסקירה השנתית שלו שהתפרסמה ב  03/12/2016 -  "קואליציה יציבה...כלכלה בעלייה מתמדת, תקציב דו-שנתי, יחסים פורחים עם אפריקה ואסיה, קשרים טובים עם רוסיה כולל בנושא הסורי, עלייה בחתימת העסקאות עם סין. שיתוף פעולה עם ירדן, מצרים ומדינות המפרץ נגד ארגון דאע"ש ואיראן, הסכם הפיוס עם טורקיה, גל הטרור הפלסטיני נחלש, הקפאת המו"מ עם הפלסטינים, ניצחונו של טראמפ וההקלה הצפויה בבנייה בהתיישבות".  מי יכל לחלום את המציאות הזו אך לפני עשור ?