בעיקבות הפיגוע בתל אביב וחיסול המחבל במתחם המישפחתי שלו בערערה כיסו את הנושא של יחסי יהודיפ ערבים ואת נושא השיוויון בשמיכה עבה של "תקינות פוליטית", כל כך עבה שאי אפשר היה באמת לדון בנושא . המנטרה השולטת הייתה שאי אפשר לשפוט את המיעוט הערבי לפי הקצה הזניח והקיצוני - המיעוט הערבי, כך חזרו ושיננו צבא של "מומחים" יהודים, שנעדרו מהם ערבים בקולם שלהם, רוצה להשתלב. עובדתית אכן קיצונים כמו נשאת מילחם המפגע הם מיעוט זניח שבזניח בדיק כמו ששורפי הערבים בדומא הם החריגים שבחריגים בישוב היהודי. אלא שהנתונים נכונים אבל לא ממש רלבנטים לסוגיה.
אל קאעידה, שגם אם אגזים מאד, לא מנה ערב פיגוע התאומים 5,000 פעילים בעולם, מתוך מיליארד סונים בעולם מדובר על 0.000005% - ללא ניחשב בארה"ב, אפילו אחרי הפיגועים בקניה וטנזניה באוגוסט 1998, איום שיש לחשוב עליו ברצינות. הנשיא קלינטון הגדיר את אוסאמה בן לאדן "משוגע שרץ עם פיג'מה במידבר". ברור לחלוטין שהרוב המוחלט של המוסלמים הסונים בעולם עסקו בחיי היום יום שלהם, במישפחתם ובתקוותיהם. למספר הזניח, התברר בהמשך לא הייתה באמת משמעות יחסית.
ב 1930 ישבו בארץ פחות מ 100,000 יהודים (כן רק לפני 85 שנה). בניקוי כ 20,000 יהודי הישוב הישן גרו בארץ רק 0.05% מיהודי העולם, אז מעל 17 מיליון. הציונות הייתה תנועה איזוטרית שולית כשהרוב שאף להתבוללות, לארה"ב או לחיי מסורת בגולה עד בוא המשיח. למעשה תמיד המשמר הקידמי (אוונגרד) ההוזה, המשיחי, הנחוש והאידיאולוגי חורץ גורלן של אומות הרבה, הרבה יותר מהרוב הדומם. יש שלשה גורמים שמעצבים את הצלחת "המשוגעים" האידיאולוגים במיעוט הזניח - הרוב הדומם, תהפוכות ההיסטוריה, שהן לא פעם מיקריות, והנחישות האידיאולוגית .לכן עובדתית רוב מוחלט של ערביי ישראל מתרחק מטרור ורוצה להשתלב, ביחוד נוכח התפרקות מדינות ערב, הנתון אכן נכון וכמעט לא רלבנטי. בחברה הערבית בישראל מתפשטת האידיאולוגיה המתחרה של דאע"ש, חליפות מוסלמית על לאומית, והיא כרגע כמקלות בגלגלי השילוב לא רק כאן אלא בכל אירופה ולמעשה בכל העולם.
כמה עובדות - נשאת מלחם היה השלישי מערביי ישראל לבצע פיגוע בתוך הקו הירוק בריבעון האחרון. קדם לו עלא ראיד אחמד זיוד מאום אל פאחם שביצע את פיגוע הדריסה והדקירה בצומת גן שמואל ב 10/10/2015 ומוחמד אל-עוקבי בן 21 מחורה שביצע את הפיגוע בבאר שבע ב 10/18/2015 בו נהרגו 7 בני אדם - לא כולם על ידו.
לאחר חיסול המחבל נשאת מלחם התגודדו בזירת האירוע כמה עשרות ערבים, שהתקשורת הישראלית התעלמה מהם משל לא היו כלל, שצעקו במקהלה "ברוח ודם נפדה אותך נשאת". רבים בכפר ידעו, רק בודד או בודדים דיווחו, והמישפחה התריסה שהוא יקבר ליד קרוב משפחתו ש"נירצח" על ידי שוטרים. די בדוגמאות לחשוף זרם מעמקים רוחש בחברה הערבית הישראלית מעבר למדידה המספרית. אני בטוח, למרות שאין לי ידיעה ממש, שרב תושבי ערערה היו מעדיפים שהאירוע לא יקרה ולא אצלם אבל הרוב הדומם ניבחן בתגובתו לאירועים שלא הוא יזם או רצה בהם משניקרתה הדילמה לפיתחו בעל כרחו.
אכן ערביי ישראל, והנתונים שהבאתי במאמר קודם לגבי ההתגיסות לדאע"ש והתמיכה בתנועה האסלאמית הפלג הצפוני, רוצים להשתלב ועוברים תהליכי "ישראליזציה" אבל רק אצל היהודים במיתחמיהם לא בחברה שלהם פנימה. החברה של ערביי ישראל עדיין חצויה במאבקי חמולות. ראש מועצה לא יכול להרוס בית של החמולה שלו כי היא שלו - של החמולה היריבה כי אז זה מלחמת חמולות. מדינת ישראל יכולה כמדינה להרוס בניה בלתי חוקית אבל למדנו מהעבר שזה הופך מיד לעימות לאומי יהודי-ערבי, עם מעורבות בינ"ל, שבינה לבין רווחת ערביי ישראל אין דבר. ערביי ישראל הם הניפגעים העיקריים מבניה בלתי חוקית, נשק לא חוקי, משטר חמולות חובק כול ורצח על כבוד המשפחה. בלי שהערבים מתוכם יתגיסו ויטפלו בבעיה, אמנם בעזרת המדינה, השילוב יתמקד בפעילות שלהם בין ובתוך יהודים ולא בהשתלבות חברות ערבית ויהודית. אין בעולם חברה שקיבלה סיוע חיצוני לאדם כמו הרשות הפלשתינית - אין חברה שביזבזה אותו כמו החברה הפלשתינית - זה לא בגלל הסיוע - זה בגלל החברה הפלשתינית. אני מעז להעריך שללא תנועה חברתית פנימית של ערביי ישראל כלפי החברה שלהם עצמם הכסף הממשלתי הוא סך הכל דמי לא יחרץ.
רק חצי מערביי ישראל הצביעו בעד הרשימה המאוחדת לגווניה. הרשימה הערבית המאוחדת מניפה על דיגלה את הבידול, המאבק בזהות המדינה ושלילת הלגיטימיות שלה. היא מתנגדת נחרצות לשרות לאומי, לא צבאי, בחברה הערבית עצמה כדי להתגבר על חלק מחוליי החברה הערבית בישראל. היא נלחמת בכל הכוח בשילוב שיוויוני של ערביי ישראל שמתבטא למשל בחזון שזוג יהודי צעיר יוכל לשכור דירה באום אל פאחם וזוג ערבי בתל אביב. מבחינתם זה סוף הלאומיות הפלשתינית והחלפתה בלאומיות ישראלית. לדעתי היא מנהלת מאבק מאסף שסופו, בעוד נניח עשרים שנה, או דאע"ש, במיקרה הרע או "ישראליות" במיקרה הטוב. עדין נישארה העובדה המדאיגה שלא קמה תנועה פוליטית של ערביי ישראל שמניפה את דגל השילוב תוך שמירה על הזהות (זה אפשרי), שמוכנה גם להתמודד עם חוליי החברה הערבית ושמציעה אלטרנטיבה גם לבדלנות וגם לדאע"ש.
מכל הנושאים הנתון הכי לא רלבנטי זה כמה תומכים היום בטרור וכמה רוצים, כמשאלת לב לא מחייבת, שילוב. בנתיים השמיכה העבה של התקינות הפוליטית לא מאפשרת דיון אמיתי אני רוצה לשמוע ערבים מדברים בגלוי על החברה שלהם ולא "מומחים" יהודים שמתיימרים, בהתנשאות, לדבר בשם ציבור ערבי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה