חגיגה בירוקרטית

אתמול פורסם, שוב, דו"ח העוני השנתי. המספרים דווקא מייצגים שיפור זוחל במצב העוני אבל בכל מיקרה כל אחד עושה במיספרים כרצונו, בעצם בהתאם למיצובו הפוליטי. בכל אופן התרגזתי קצתת כשהמרואיין הבולט היה דווקא המנכ"ל של הביטחו הלאומי - הפרופ' מור יוסף שלמוסד שבראשו הוא עומד חלק ניכבד מאד בהנצחת העוני, בדיכוי הרצון האישי להתפתח ובהתעללות בכמעט כל אחד שניזקק למוסד.כמו כל בירוקרט הגון ומיומן סיפר מור יוסף על תקציבים וסטטיסטיקות ולא על מסכת ההשפלות והדיכוי שעובר כל אחד הניזקק למוסד. אכן המוסד לביטוח לאומי מונע מיקרים של רעב אך במחיר שיעבוד למצוקה. כמה החלטות בירוקרטיות קטנות כמו לא להתנות תקציבים לגרושות ולאמהות חד הוריות בכך שהכנסתם מעבודה עצמית תהיה פחות מ 2200 (כן ממש כך ) לחודש. אני מבין לו אם חד הורית הייתה מייצרת הכנסה של 25,000 ש"ח בחודש שהיה מקום לחשוב האם היא זקוקה לתקציבי הביטחו הלאומי. היא אכן לא זקוקה להם אבל הבירוקרטיה שהוקמה כדי לעקוב אחרי הכנסתן שלא מקיצבה של אמהות חד הוריו שלא תעלה חלילה מעל ל 2500 ש"ח יקרה הרבה יןתר לקופה הציבורית - למעשה מנגנון להנצחת העוני במימון ציבורי. כך גם הבדיקות המשפילות לזקנים סיעודיים, לניפגעי פעולות איבה (מניסיון) ובכלל.  הרי במחיר שינוי בירוקטי שאינו כרוך בשום תקציב אפשר להקל על הרבה משכבות המצוקה - לא על כולם, לא על רובם אבל על רבים מתוכם וגם זה משהוא. פרופ' שלמה מור יוסף - טול קורה מעיניך !!! יש לך אחריות ומקום לשפר לפני שאתה מאשים אחרים.

כל ההמשך הוא מאמר שהופיע כאן בבלוג ב 20 למאי 2013.

מוסד לביטוח לאומי יש תפקיד משמעותי במלחמה בעוני. קיצבאות הילדים למשל, שמגיעות ,במיקרה של מישפחה עם 10 ילדים, לכדי כמעט 4000 שקל בחודש מהוות נתח ניכבד בסך הכנסות המישפחה. הבעיה שרק במעט משפחות הכסף באמת מציל מרעב משפחות קשות יום השורדות בג'ונגל הכלכלי. במיקרה של משפחות חרדיות הכסף מהווה תמריץ לא לצאת לעבוד ולהשאר סמוכים על שולחן הציבור. במיקרה של המשפחות הבדווים לא ברור בדיוק לאן הכסף מגיע והאם הוא משמש באמת לצרכי הילדים או לצרכי אב המשפחה. היה כמובן עדיף שקיצבאות הילדים לא ינתנו ככסף ישיר אלא כשרותים לילדים ישירות - פעוטונים, גנים, מנות חמות וכדומה. כך או כך רוב קיצבאות הילדים למישפחות ברוכות ילדים מתועלים לשני המיגזרים - החרדי והבדווי, ובשני המיקרים הם או לא משרתים את מטרתם או מעודדים המשך תלות על חשבון הציבור. למפלגה כמו ש"ס יש עיניין בתלות החרדים בתקציב המדינה מפני שהם יכולים להציג עצמם כמי שבזכות פועלם הפוליטי התקציבים אכן מוענקים - סביר שללא ציבור חרדי גדול התלוי למחיתו בש"ס המיפלגה הזו ספק אם הייתה עדיין קיימת במפה הפוליטית. לאן ש"ס הייתה מגיעה אם הציבור החרדי היה חי בריווחה כלכלית פרי יצרנותו ולא בעוני כלכלי תלוי ש"ס והביטוח הלאומי.

לביטוח הלאומי תפקיד מרכזי בהנצחת העוני אצל אימהות חד הוריות או גרושות שבני זוגן לשעבר חומקים מתשלום דמי המזונות. אימהות חד הוריות מקבלות קיצבת תמיכה בתנאי שאינן עובדות או שהכנסתן מעבודה נמוכה, עד לאחרונה נישללה מהן קיצבה אם רכשו רכב, אפילו משומש וישן, כדי לנייד את עצמן בין העבודה והילדים, גם רכישת השכלה ומיקצוע שמטרתם בסופו של יום לשפר את הכנסת האם החד הורית מעמידה קשיים בירוקרטיים עצומים על המשך קבלת הקיצבה. בקיצור הקיצבה לא נועדה לתמוך בדרכה העצמאית של אם חד הורית אלא בהמשך תלותה, בתנאי דחק כלכלי ומצוקה, בתקציב הביטוח הלאומי.

במיקרה של סרבנות לשלם דמי מזונות משלם הביטוח הלאומי כדי 3500 ש"ח לחודש לאם עם 3 ילדים - שוב בתנאי שהיא לא עובדת עם הכנסה גלויה. יש לציין שיתכן שדמי המזונות שניפסקו או הוסכמו הם הרבה יותר גבוהים מקיצבת הביטוח הלאומי - נניח 7000 ש"ח בחודש. כך שהביטוח הלאומי בהרבה מיקרים דן אימהות גרושות לעוני מחפיר, למצוקה כלכלית ולעבודה בשחור אחרת תשלל ממנה קיצבת הרש. לביטוח הלאומי יש כלים דרקוניים למדי לגבות את חובותיו והיה ראוי, בחקיקה מתאימה, שהביטוח הלאומי ישלם את מלוא דמי המזונות שניפסקו עד רמה מסויימת, נניח רמת השכר הממוצעת במשק שהיא 6600 ש"ח בחודש, וישתמש באמצעיו לגבות אותם חזרה מסרבן המזונות ושהביטוח הלאומי לא יכשיל אמהות כאלה בניסיונן להגדיל את הכנסתן, לרכוש מיקצוע ולהעניק עתיד יותר טוב לילדיהם.

לביטוח הלאומי יש תפקיד סוציאלי מרכזי בחברה הישראלית אבל את הסוגיה האם הביטוח הלאומי מציל מעוני או מעודד את העוני אפשר לסכם כך - הביטוח הלאומי מחלק המון דגים לניזקקים בתנאי שלא יחשבו על חכה וינסו לדוג בעצמם.