ראש הממשלה שלנו כניראה לעולם לא האמין בפתרון "שתי מדינות לשני עמים" - היום אפשר כבר לקבוע בוודאות מלאה, נוכח שפע של נתונים, שגם אש"ף, מנהיגיו בעבר ובהוונ וגם החמאס מרגע קיומו לא האמינו בפיתרון הזה.
הנוכח העובדה ששני הצדדים לא האמינו בפיתרון הזה והשתמשו בנוסחה, לא בצורתה המלאה, ככלי במו"מ שלא נועד ממילא להסתיים משאירה אותנו בתעלומה לאן ביבי היה נוטה לו אכן ניקרתה ההזדמנות והפלשתינים היו מוכנים להכיר במדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי והיו מוכנים להסתפק במדינה קטנה משלהם לצידה של מדינת היהוודים אם או בלי שלום. בכל מיקרה ברמה הטקטית, בניהול המו"מ, ביבי הוכיח עצמו גמיש להפליא. הקו המרכזי שלו היה לנסות לרצות את ארה"ב והעולם, לא להתעמת, ככל האפשר, עם ארה"ב ואירופה ולנסות להתנהל בין טיפות הגשם של לחץ אירופאי ואמריקאי מבחוץ ולחץ משמאל ומימין בישראל פנימה. ההנחה המקובלת היא שביבי השאיר את משימת הכשלת ההסכם לאבו מאזן, שהרי ברור היה לכל זה זמן שהוא מוכן לדבר לכל היותר על "שתי מדינות" ולעולם לא ל"שני עמים"- העם היהודי מבחינתו לא עם אלא דת וממילא היהודים הם כובש מיובא מבחוץ אליבא דאבו מאזן. בכל מיקרה ביבי נהג באופן מובהק לפי הנוסחה "עד יעבור זעם" .
כרגע ניראה שה"זעם" מתחיל לעבור ומורגש שינוי מהותי בגישה ובהחלטות של ראש הממשלה בניהול העימות מול הפלשתינים. מיד לאחר הפיגוע בפריז ב 13/11/2015 הודיע ביבי על הוצאה לשיווק של כמה מאות יחידות בירושלים המזרחית שמעבר לקו הירוק, רובם ברמת שלמה, מה שעורר כעס רב ברשות הפלשתינית ובהנהגת ערביי ישראל אבל עברה כמעט ללא תגובה בעולם. הערבים והשמאל האשימו את ביבי ב"ניצול הזדמנות" מה שאכן נכון אבל הכי לגיטימי שבעולם והטענה היא ממש לא רלבנטית - ניצול הזדמנות הוא עקרון יסוד בכל ניהול בין אם מדובר בניהול מסחרי או עימות פוליטי או צבאי.
עוד זה יוצא וזה בא - הכוונה למזכיר המדינה ג'ון קרי שהגיע לכאן ב 26/11/2015. לא ברור בדיוק על מה דנו הוא וביבי. ברור שעל פניו הוא בא לבדוק מה לעשות כדי להרגיע את האלימות המתעצמת בינינו לפלשתינים, לדון באפשרות קריסת הרשות וכמעט בטוח בסוגיות אזריות מסוריה עד איראן והנוכחות הרוסית באזור.
כך או כך ביבי הבהיר הבהר היטב שכל המחוות שישראל מציעה לרשות הפלשתינית מותנות בהפסקת ההסתה והרגיעה בטרור - אחרת הם פרס לטרור. עוד הציג ביבי נוסחה חדשה שעד לאחרונה הייתה נחשבת להתגרות ישירה באירופה, בממשל אובאמה ובמי לא - כל בניה פלשתינית בשיטחי C - להזכיר שליטה אזרחית וביטחונית ישראלית מלאה, מותנית בהכרה פלשתיני בבניה בגושי ההתנחלויות. בכך יצר ביב מין נוסחה וקשר את האינטרס הפלשתיני לבנות באינטרס הישראלי, התניה שבעבר הלא רחוק שהייתה מעוררת בעולם גל של זעקות מרות וגינויים בכל מוסד אפשרי בעולם. ביקורו של קרי כאן בישראל כמעט ולא זכה לסיקור כל שהוא בעולם, אפילו לא בתקשורת הערבית, ותנאיו של ביבי - מחוות רק לאחר רגיעה והפסקת ההסתה ואישורי בניה בשטח C רק לאחר הכרה בבניה בגושי ההתנחלויות בקושי אוזכרו בדיווח כל שהוא ואם כן אז רק אגבית לגמרי. אני במקום אבו מאזן הייתי מתפלץ ובכל מיקרה אבו מאזן עדיין לא מבין שהפלשתיני הם כבר מזמן לא הנושא המרכזי של המזה"ת, אפילו לא נושא מישני - לכל היותר בתפקיד של מזג האוויר - כולם מדברים עליו בשיחות הסלון כשאין נושא חשוב אחר.
לפני שלשה ימים הודיעה ביבי, כשר החוץ, שישראל משעה את שותפות האיחוד האירופי בכל תהליכי המו"מ עם הפלשתינים כתגובה לסימון המוצרים שמעבר לקו הירוק. אני מניח שכל אחד מבין שהצהרה כזו עוד לפני שנתיים הייתה מזעזעת את אמות הסיפין של מדיניות אירופה כלפי ישראל. נציבת החוץ פרדריקה מוגריני אכן כעסה אבל כל היתר התעלמו - מדינות מזרח ודרום אירופה ממשיכות לחזק את יחסיהן עם ישראל וכולם עסוקים בדאע"ש, ברוסים בסוריה, בהמוני הפליטים המוסלמים, בבהלת הטרור, בסנקציות שהם מטילים אחד על השני ובסוף העולם מבחינתם - ניגמר זמן "הסכסוך". אפילו בעולם הערבי כבר יש הרואים בחיוב רב את הקשרים עם ישראל ולאחרונה פתחה ישראל עוד נציגות באבו דאבי.
כרגע, לפי דיווחים אחרונים, משתפרים יחסי רוסיה עם ישראל. התיאום הצבאי בסוריה עובד יותר טוב מאשר עם כל שחקן אחר בסוריה כולל האיראנים. ישראל יכולה להוות אלטרנטיבה חלקית לתיירות הרוסית ולצריכת הירקות ברוסיה, האמון בין הצדדים משתפר ורוסיה, כך עולה בין השיטין של הדיווחים בארץ ובעולם, כוללה הכרזתו של פוטין מ 28/09/2015, בעצרת הכללית של האו"מ "שלישראל יש אינטרסים לגיטימיים בסוריה", נוטלת על עצמה שלא לספק ולמנוע מהחיזבאללה נשק שובר שיוויון בלבנון. מבחינת ישראל רוסיה, כבעלת הבית הסופית של סוריה, החיזבאללה והמעורבות האיראנית לאורך גבולנו היא האפשרות העדיפה יותר. כרגע ישראל נימצאת במצב שהיא המדינה היחידה, עם יכולות צבאיות מרחיקות לכת, שיש לה קשר אינטימי עם צבא ארה"ב מץד אחד ומהצד השני תיאום צבאי מתפקד ואמון משתפר עם רוסיה בו זמנית. אני מאמין שלמיצוב החדש של ישראל יהיו דיבידנדים מדיניים - חוץ מזה מה אכפת לנו שאסאד ובני בריתו יחצצו בינינו לדאע"ש או אל קאעידה ושהחיזבאללה יהיה מרותק למילחמה ההיא עוד שנים רבות.
הכל עיניין של הזדמנויות - כל משבר יוצר הזדמנויות. המשבר במזה"ת מציף אותנו בהיזדמנויות וניראה שביבי יודע לתפוס את השור בקרניו. יתכן אפילו שהוא ממש חיכה לתקופה הזו. .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה