מרגע בחירתו של הנשיא אובאמה, על כך כתבתי כאן בעבר הרבה פעמים, מדיניותו הבסיסית של אובאמה הייתה להתפייס עם האסלאם, מתוך הנחה נכונה לכשעצמה שארה"ב רק מסתכנת אם 1.4 מיליארד מוסלמים יראו בה אויב אולטימטיבי. הבעיה היא כיצד מוצאים נתיבות לליבם של אותם מאות מיליוני מוסלמים השייכים לזרמים שונים, לאסכולות שונות של פרשנות עם מסורות תרבותיות מגוונות ושונות. ממשל אובאמה ראה ובחר ב'אחים המוסלמים', בצדק, את המבוע של השינאה העמוקה לארה"ב ולכן, על בסיס העיקרון ששלום עושים עם אויבים, בחר בהם כנתיב לפיוס ההיסטורי בין ארה"ב לאסלאם.
מהרגע הראשון כשלה ארה"ב להבין שכמו שהשמדת ישראל היא סיבת הקיום הבסיסית של החמאס, הוא יכול בשעת מצוקה להגיע ל'הודנה' עם ישראל אבל לא יכול לתת לגיטמציה לקיומה ולהפסיק להכשיר את עצמו להשמדתה, כך 'האחים המוסלמים' רואים במאבק בתרבות המערב הדמוקרטית את סיבת הקיום הבסיסית שלהם. ה'אחים'על כל תצורותיהם - מדאע"ש בעיראק עד החמאס בעזה ו'אנצאר אל-שורה' בלוב יכולים, בעת מצוקה, להפנות את זעמם לאויב טקטי מקומי - המשטר הסורי, העיראקי או הלובי ובמיקרה של החמאס ישראל, ולהניח לארה"ב באשליותיה אבל לא יכולים לוותר על החלום, בסופו של יום, לעכל ולא להכיל את תרבות המערב ובראשן ארה"ב. מבחינתם כשתיפול ארה"ב יתמוטט המערב כולו כולל ישראל.
לכן מהרגע הראשון, סיורו במזה"ת בשלהי מאי 2009, ממשל אובאמה ראה בישראל גם מכשול לאותו פיוס גדול וגם האתנן שיש לשלם למוסלמים על אותו פיוס. בשם אותו פיוס סייע באופן ממשי להפלת שילטונו של חוסני מובארק במצרים ב 2011 ועצר את הסיוע הצבאי והכלכלי למשטר הנוכחי במצרים ועדיין רואה ב'אחים המוסלמים' במצרים צורה חיובית של 'דמוקרטיה מוסלמית'. בשם אותו הפיוס הגדול הוא נשאר תומך נאמן של הדיקטטור בהתהוות והדמגוג בהווה, נשיא תורכיה החדש טאייפ ארדואן, שמדכא במהירות את שרידי החופש בתורכיה. בשם אותו פיוס גדול הוא עדיין רואה בציר תורכיה-קטאר לא רק את היעד הטבעי למאמצי הפיוס שלו אלא גם את היעד להשכנת יציבות אזורית חדשה במזה"ת על בסיס פיוס בין סונה לשיעה, בין איראן לגורמים מוסלמיים סונים כמו קטאר, תורכיה והחמאס. גם כאן ישראל היא אבן נגף לא רק בעצם קיומה אלא גם כחלק לא מוצהר מהגוש הסוני בהנהגת סעודיה ומצרים שמתנגד בכל כוח ובכל צורה ל'אחים המוסלמים' ומגבש את הערבים הסונים בגוש לעומתי לאיראן. סביב מיבצע 'צוק איתן' התחולל מאבק אזורי עז בין ארה"ב, שתמכה במובהק בציר קטאר-תורכיה, לבין 'ציר היציבות' המצרי סעודי.
מכאן ברור שהמתח בין ארה"ב לישראל הוא מאד מהותי - לא שאלה של נימוסים והליכות, למרות שאני בעד כבוד רב לנציגי ארה"ב, אלא שאלה האם אנחנו יכולים לקבל את המתווה הקטארי שהוצע לנו על ידי מזכיר המדינה ג'ון קרי, מתווה שחושף את שבריריותה של ישראל כמדינה שניתן להשבית את כלכלתה, נתיבי התחבורה שלה ואת שיגרת רוב אזרחיה באמצעות טיל ים-יבשה אחד שנורה מעזה לספנות בואכה אשקלון ואשדוד, טיל נ"מ אחד שיירה לעבר מטוסים מנמיכי טוס לנתב"ג או קסאם אחד שינחת ליד הנתב"ג. קשה להניח שמומחי הביטחון של ג'ון קרי ונשיא ארה"ב לא מבינים את משמעות המתווה הקטארי לישראל - מותר להניח שמבחינת ארה"ב זה מחיר סביר לפיוס אליו הם שואפים. סך הכל ישראל היא אבן נגף בתפיסות המדיניות של אובאמה ומחריפה את מצבה כשהיא, בעצה אחד עם 'ציר היציבות', דוחקת את השפעת ארה"ב מהאזור לשוליו - לתורכיה ואיראן. למעשה המתווה הקטארי משליט את החמאס על החברה הפלשתינית ודוחק את אבו מאזן לעמדה לא רלבנטית ביחס לפלשתינים עצמם ויש סתירה בין "לחזק את אבו מאזן" למתווה הקטארי למרות ששניהם אינטרסים של ארה"ב..
למרות שאני חושב שארה"ב היא אכן נכס אסטרטגי עצום לישראל הסכנה שבהפניית עורף ל'ציר היציבות' וקבלת המתווה הקטארי היא מהותית מאד לקיומה - עד כדי סכנה קיומית ממש. הייתי מצפה מיאיר לפיד שר האוצר שיציע דרך אלגנטית יותר מלהגיד "תודה" כיצד לשקם את היחסים עם ארה"ב בלי להתעמת עם משטר אובאמה. אפשר לנסות לדחות עימותים עם כל מה שקשור ב'אחים המוסלמים' לימים שלאחר אובאמה, אם יש עימות לסיים אותו הכי מהר שאפשר ובהכרעה מהירה ולא לאפשר לו נוכחות כל כך רבה וארוכה במדיניות ובתקשורת העולמית אבל אז צריך למתוח ביקורת קשה על מבצע 'צוק איתן' שלא רק שטעה בהבנת החמאס אלא גם בהבנת הממשל בארה"ב והסביבה הגאו-אסטרטגית. ברור שסתם להגיד 'תודה' ולהקפיד בכבודו של קרי לא נוגע בבעיה, אולי לא מבין אותה.
* * *
* נתיב החורבן של הג'יהאד
הערה נוספת - בשנות השיבעים גייסה ארה"ב מתנדבים מוסלמיים בכל העולם, בהנחיית הסי-אי-איי, להלחם נגד הרוסים באפגניסטן. אחד מסוכני המודיעין הסעודים שהשתתפו בפרויקט ניקרא אוסאמה בן לאדן - ההמשך ידוע - פקיסטן, נתיב הגיוס המרכזי, ואפגניסטן, יעד הגיוס, הפכו לחממות טרור ג'יהאדיסטי ומאות אלפים נהרגו שם בשם הג'יהאד עד היום. בסוף זה הגיע לארה"ב התמימה עצמה בפיגוע הגדול מכולם - פיגוע התאומים מה 09/11/2001. בעשור הראשון של המאה הנוכחית סייעה סוריה לאלפי מתנדבי ג'יהאד לעבור דרך גבולה לעיראק. היום גם סוריה וגם עיראק, כמו פקיסטן ואפגניסטן שני עשורים קודם, הפכו לעיי חורבות באש הג'יהאד המאכלת כול. בשנים האחרונות, מאז פרוץ 'האביב הערבי' ב 03/2011, מסייעת תורכיה לעשרות אלפי לוחמי ג'יהאד, בהם אלפים מאירופה, להגיע לסוריה ועיראק. החשש שתורכיה עצמה, כמו כל המדינות שניסו לגייס את הג'יהאד למען האינטרסים הצרים של עצמם והפכו, בסופו של יום, לקורבנותיו - נמצאת בסכנה מוחשית להיחרב באש הג'יהאד בעשור הקרוב - הפעם לא אי שם במרכז אסיה אלא על סיפה של אירופה וההליכים בתורכיה כבר מוחשיים וניראים לעין. מעניין מה תעשה ארה"ב אז -ברור שהיום הם לא מבינים את הבעיה. 
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה