כבר כתבתי כאן אך לפני שלושה ימים שהצעות קרי, כמיכלול, מאוזנות ומטיבות עם ישראל וכי את רוב הצפרדעים צריכים לבלוע דווקא הפלשתינים. בצד שפע של איומים על ישראל כחידוש הטרור, חרם ובידוד בין לאומי, שחלקם נופחו מעבר לכל פרופרציה, ושיש בהם, גם במיקרה הגרוע ביותר , כדי להקשות על מדינת ישראל אבל לא במידה מכריעה, מפעיל מזכיר המדינה גם מערכת איומים על הפלשתינים שמבחינתם היא ממש קיומית. למשל האיחוד האירופי מאיים בהפסקת או קיצוץ הסיוע הכספי לרשות הפלשתינית, סיוע שבלעדיו אין לרשות קיום. אני אישית משער שחלק ממדינות ערב העשירות יסכימו להחליף את הסיוע האירופי כמו שערב הסעודית החליפה והכפילה את הסיוע הכלכלי למצרים במקום הסיוע הכלכלי האמריקאי, אבל מעמדה הבינ"ל של הרשות ללא ספק יפגע.
בנוסף מאיים קרי על הפלשתינים בהכשלת הקמפיין הבין לאומי שלהם נגד ישראל בכל המוסדות הבינ"ל בהם יש לארה"ב השפעה מכרעת, לא במועצה לזכויות אדם של האו"ם אבל כמעט בכל המוסדות האחרים. במילים אחרות קרי מאיים לעקר את הנשק המדיני שיש לפלשתינים נגדנו היה וישיבו בשלילה למסמך המסגרת שהוא מעצב.
מסך ההדלפות והפירסומים על פגישתו של מרטין אינדיק, ראש צוות המו"מ האמריקאי, עם ראשי הקהילה היהודית בארה"ב וממה שכתבתי כאן בבלוג במאמר "נקודות לטובתנו" אפשר לסכם שמתווה קרי דורש מהפלשתינים, במיסגרת הכרה הדדית, להכיר בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, שהפלשתינים יאלצו לוותר על זכות השיבה בהתאם להחלטה 194, המעקרת את החלום הפלשיני להחזיר את גלגל ההיסטוריה אחורה, ולהסכים לסוף הסכסוך תמורת מיני מדינה קטנה, כ6,000 קמ"ר, משוסעת בין שתי רשויות - זו של החמאס בעזה וזו של הפת"ח בגדה, מפורזת ותלויה בעולם הערבי , המערבי ובעיקר בנו, לפחות מבחינה כלכלית, כאשר רוב מיפעל ההתיישבות ביש"ע ישאר על אדמתו תחת ריבונות ישראלית תמורת חילופי שטחים ולתת לכך, בחתימתם, הכשר.
ישראל נאלצת, על פי מסמך קרי להסכים, בשלב הזה, לארבעה וויתורים מרכזיים: א. למו"מ על בסיס גבולות 67; ב. להעברת שכונות קצה ערביות בירושלים לרשות הפלשתינית ; ג. להכרה העקרונית שאלפי מתיישבים יפונו או יתפנו, בסופו של יום, מבתיהם וד. לסידורי ביטחון לא מספקים מבחינתה בביקעת הירדן, ויתורים קשים אך ממש כאלה שלא מסכנים את זהותה וקיומה של מדינת ישראל ולא את החזון הציוני.
לישראל שני הישגים משמעותיים במו"מ שגם אם יכשל משנים לחלוטין את השיח הבינ"ל הנוגע לסכסוך. ההישג הראשון הוא ההכרה בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי שמקבעת את זכותנו גם במישור הבינ"ל על הארץ הזו ואת הלגיטמציה של מדינת ישראל במרחב הערבי והמוסלמי. ההישג השני הוא , כפי שעלה משיחותיו של מרטין אינדיק עם הקהילה היהודית בארה"ב, שבעיית הפליטים היהודית, היהודים שגורשו ממדינות ערב, ראויה לאותה התייחסות כבעיית הפליטים הפלשתינית. כמו שיהודי ערב ניקלטו ושוקמו במדינת ישראל היהודית, כך על פי הצעת קרי, יקלטו וישוקמו הפליטים הפלשתינים במדינה הפלשתינית, אמנם בסיוע בינ"ל. המתווה מעקר את סוגיית הפליטים הפלשתינית כנשק חד צדדי נגד ישראל. עד כה התעלמו שילטונות ישראל, באיוולתם יש לומר, מסוגיית הפליטים היהודים ממדינות ערב והנושא לא נידון ברצינות, למירב ידיעתי ומכל מה שהעלתי בבדיקותי, באף סבב שיחות עם הפלשתינים. המשוואה החדשה מעמידה בפרופורציה את סוגיית הפליטים הפלשתינית כחלק מבעיה ולא כבעיה בזכות עצמה.
לסיכום הוויתור שישראל נידרשת אליו אינו פוגע, בסיסית, בחזון הציוני של פתרון בעיית היהודים על ידי ריכוזם בארץ ישראל ועל זהותה כמדינת הלאום של העם היהודי, אינו מאיים על עצם קיומה והתפתחותה של מדינת ישראל ומייצר בעיקר איומים ביטחוניים טקטיים שהם אמנם בעייתיים אך ישראל הוכיחה בעבר שהיא מסוגלת להתמודד איתם היטב. מצד שני מעטפת האיום האסטרטגי של צבאות ערביים סדירים המסוגלים להסתער, בתיאום, על ישראל היא כבר מזמן נחלת ההיסטוריה.
מבחינת הפלשתינים הם נאלצים, היה ויסכימו למתווה, לוותר על השבת הגלגל אחורה ועל זכות השיבה - למעשה לוותר על הנרטיב שאיחד את החברה הפלשינית על כל פלגיה ובלעדיו ספק אם יש דבק אחר. מה שהפלשתינים נידרשים למעשה זה להשלים עם כך סופית שהם הפסידו את המאבק ההיסטורי נגד התנועה הציונית.
כרגע הבעיה לדעתי היא שהמצב הנוכחי של חלום וחזון חי, קיים ובועט, יחד עם מציאות יום יומית, שבהשוואה לעולם הערבי היא סבירה ונוחה למדי, מתאימה ונוחה לפלשתינים הרבה יותר ממתווה "השלום" של ג'ון קרי - הרי בדיוק כמו ברצועת עזה, האחריות על קיומם ורווחתם תמשיך להיות על ישראל ומה בוער ? הרי בסוף הגלגל עשוי להתהפך מחדש לטובתם - נניח כמדינה דו לאומית. לפחות אפשר לשאוב כוח מהאמונה שכך יהיה.
הייתי ממליץ לממשלת ישראל, שצברה השגים משמעותיים במו"מ, להגיד כן למתווה קרי - רק המעז זוכה!.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה