נאומו הערב שעון ישראל של נשיא ארה"ב ברק אובאמה הוא מלאכת מחשבת של "החלטתי שהם יחליטו" - 'הם' הכוונה לקונגרס. הנאום הפך לפיאסקו את כל בניית המתח, ריכוז הכוחות ומצגת הנחישות של ארה"ב ובסופו של יום יצא שכר התקיפה בהפסדה - אם בכלל תהיה תקיפה. אובאמה אישר את עצם הנתונים על חומרת התקפת הגז שבוצעה בפרבריה המזרחיים של דמשק ב 22/08/2013 ואת העובדה שמשטר אסאד, בהחלטה מגבוהה, לא בהכרח מאסאד עצמו, הורה על התקיפה. הנשיא לא טען לחוסר סמכות להחליט על התקיפה, להיפך, הוא טען שיש לו סמכות אלא ששיתוף הקונגרס חשוב בשביל הוויכוח הציבורי על מעמדה של ארה"ב בעולם, תפקידה כמעצמה מוסרית וכי שיתוף הקונגרס "יהפוך את ארה"ב לחזקה יותר" כדבריו.
הנשיא העלה טענה מוזרה, שלא לאמר הזויה, שלפי יו"ר המטות המשולבים (הרמטכ"ל האמריקאי), גנרל מרטין דמפסי, מתנגד ידוע לכל מעורבות צבאית בסוריה, אין משמעות אם ההתקפה תהיה בעוד יום, שבוע או חודש. יש לזמן משמעות עצומה, מדינית וצבאית. השמעת הטענה, יותר מכל דבר אחר, מעידה על חולשת הדעת של הממשל גם אם לשאר הטענות יש משמעות ביחסי הפנים של ארה"ב ובלגיטימציה לפעולה.
הנשיא העלה טענה חשובה, מהפכנית וחדשה בזירה הבין לאומית - אין לארה"ב יכולת להשפיע באמת על "סיכסוכים עדתיים עתיקים", כפי שהגדיר זאת. עוד הוסיף הנשיא ש"התקוות של האביב הערבי שיחררו כוחות של שינוי שיקח עוד הרבה שנים כדי לפתור אותם". הנשיא אובאמה כבר אמר בעבר שלארה"ב יכולת מוגבלת מאד להשפיע על הסכסוך הפנימי בסוריה - הפעם הוא כבר דיבר על האזור כולו. אזור שעד לפני שלש שנים ניסב סביב סכסוך מאד לא עתיק "הסכסוך" בינינו לפלשתינים שממנו כביכול נבע הכל. אולי סימן ראשוני לתודעה בין לאומית חדשה ומתפתחת שמאד תשפיע עלינו, לדעתי בחיוב.
הנשיא לא פנה לרוסיה או לגורמים בין לאומיים אחרים לשתף פעולה בשליטה על הנשק הכימי הסורי ומניעה של כל שימוש בו בעתיד - יהיו הנסיבות אשר יהיו. הצעה שהייתה מאפשרת לפתוח דף חדש עם רוסיה גם בנושא הגרעין האיראני ומצדיקה בהרבה מובנים את הדחיה.
הנאום וודאי מובן אחרת באיראן - שם רואים את החולשה וההססנות לא רק של הנשיא אלא של הציבור והצבא האמריקאי ומן הסתם הם עלולים להבין שאין לארה"ב במחסנית אלא סנקציות כלכליות ולא צבאיות וכי אין למעשה אופציה צבאית אמריקאית על השולחן - מבחינתם ישראל נישארה האופציה הצבאית היחידה מולם וזה רע לנו.
הנאום חשף מחלוקת פנימית קשה בממשל בין ג'ון קרי, מזכיר המדינה לבין הנשיא. ב 16/03/2011, יום פרוץ ה"אביב" הסורי בדרעא, כינה ג'ון קרי את בשאר אסאד, אותו ביקר 5 פעמים מאז ינואר 2009, ":איש נדיב ", והוסיף ש"סוריה תזוז, סוריה תשתנה תוך שהיא מאמצת לה יחסים לגיטימיים עם ארה"ב". ג'ון קרי אף יצא ב 2009 לרכיבת אופנועים ביחד בסוריה והזוגות קרי ואסאד נהגו לסעוד ביחד בפרטיות. בכל ביקוריו קרא ג'ון קרי לישראל להחזיר את הגולן לסוריה ובאפריל 2010 אף טען, לאחר ביקור בסוריה, ש"סוריה משחקת תפקיד קריטי בהבאת שלום וציבות לאזור והיא קיבלה החלטה אסטרטגית לעשות זאת". נכון שאי אפשר היה לצפות את העתיד אבל מבנה המישטר כדיקטטורה של מיעוט עלאווי השולט ביד ברזל באמצעות שושלת אלימה וקשרי משפחה ברוב הסוני היה ברור לכל עיוור חוץ מלג'ון קרי ודומיו. בשנתיים האחרונות הפך ג'ון קרי, שתמיד מאחר בהבנת המציאות, למבקר תקיף של בשאר אסאד ותומך במעורבות עקיפה של ארה"ב בסכסוך בסוריה באמצעות חימוש המורדים. הוא לא השקיע שום מאמץ משמעותי, קרוב למאמץ שהשקיע בחידוש תהליך השלום בינינו לפלשתינים, בבניית הבנות מאחורי הקלעים עם רוסיה לטובת סיום הסכסוך בסוריה בלי שהמדינה תתפרק.
בנאומו התקיף של ג'ון קרי יום קודם לנאומו של הנשיא ברק אובאמה, ב 30/08/2013 ,פרס ג'ון קרי את הנתונים המזוויעים על ההתקפה הכימית, הוא פירט את ההוכחות והשתלשלות העיניינים ואת המשמעות של אי קבלת החלטה "מכרעת" נוכח הזוועה כשכל המדינות הסוררות, כמו צפון קוריאה ואיראן, בוחנות את ארה"ב. מנאומו של ג'ון קרי לא יכלה לעלות אלא מסקנה אחת - ארה"ב חייבת להגיב בתקיפות, מיד ובאופן שיצור הרתעה משמעותית. כרגע לא ברור האם נאומו של ג'ון קרי היה מהלך להפעיל לחץ על הנשיא לקבל סוף סוף החלטה נידרשת או מהלך מוטעה של הנשיא ששלח את ג'ון קרי לזרקורים לבנות לגיטימציה ולהכשיר את העולם וגו'ן קרי עשה זאת בהתלהבות יתר שהבליטה את הססנותו של אובאמה. כך או כך מניותיו של קרי בירידה ולא אתפלא אם הוא יתפטר או יוחלף בקרוב.
ואובאמה - הוא נישאר מוכה מכל כיוון אפשרי.
אמריקה והעולם כבר הבינו שברק אובמה זה נשיא חלש מאוד ללא יכולת לחתוך, גם את מבצע בן לאדן הוא דחה 3 פעמים.
השבמחקObama can TALK the TALK
Can he WALK the WALK?
לישראל לא נותר אלא לבלום את איראן בעצמה הישועה מאובמה לא תגיע.
היינו יכולים לצפות שאוזלת היד של היומרנות המוסרית המערבית תגרום לכך שהמערב ימנע מלהפעיל לחצים על ישראל בשם עקרונות המוסר והדמוקרטיה המערביים. אבל אני לא חושב שזה מה שיקרה. אולי דווקא ההיפך.
השבמחקבאופן אישי, גם לולא הלחץ המערבי-דמוקרטי, הייתה לי בעיה עם השליטה הצבאית על אוכלוסיה פלסטינית (להלן הכיבוש). אבל במצב הנוכחי נראה לי שהישראלים שיש להם בעיה עם הכיבוש נמצאים במבוי סתום. היסודות שעליהם הייתה מבוססת התפיסה הזו לא נמצאים במצב טוב, ובכלל זה עקרנות המוסר והדמוקרטיה המערביים. וזה נכון גם למי שעדיין תולה את יהביו כל מו"מ וגם לתומכי החד צדדיות. נראה שהגישה של "נמשיך עם הכיבוש ונקווה שבעתיד זה יהיה אפילו יותר קל" היא הגישה השלטת עכשיו.
מאמר של עמוס ידלין.
השבמחקhttp://www.inss.org.il/heb/research.php?cat=78&incat=&read=11978
אם אסד ישאר בשלטון ו/או לא יענש על השימוש בנשק כימי, הציר האיראני יתחזק וזה לא טוב. אם אסד יפול או לפחות יענש בצורה כלשהי על השימוש בנשק כימי, יש להניח שהוא יוחלף על ידי אנארכיה איסלמיסטית שעויינת לישראל, וגם זה לא טוב.
אבל מה האפשרות העדיפה? נראה שידלין רואה תבוסה לציר האיראני כעדיפה על פני האיום האנרכיה איסלמיסטית סונית. נראה שאתה מעדיף את ציר הרשע האיראני המוכר. זו בחירה קשה, למרות שבסוף לא בטוח שתהיה לנו בחירה בכלל.