הישג ?!

"אלה סדרי העדיפויות האמיתיים שלנו: לנהל משא ומתן לשלום ביוזמה ישראלית מיד, במלוא העוצמה ומתוך נכונות לעשות ויתורים כואבים ודרמטיים שישנו באופן דרמטי את פני המזרח התיכון" אמר ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט ביום רביעי ה 17/07/2013 כשדיבר בפני הכנס החברתי הכלכלי השלישי של אשכול גליל מערבי, יומיים לפני שגון קרי, מזכיר המדינה של ארה"ב הכריז בעמאן על חידוש המו"מ המדיני בין ישראל לפלשתינים.

אני מסכים שלו אהוד אולמרט היה מביא להסכם שלום עם הפלשתינים ב  11/2008, במועד שבו הציג  לאבו מאזן תוכנית מרחיקת לכת לסיום "הסכסוך" זה היה יכול להיות, אכן, שינוי דרמטי. היום, ב 07/2013, אין להסכם הזה, אפילו אם יושג, שום השפעה על התהליכים במזה"ת כאזור.  המשפט גם מחדד את השאלה האם ג'ון קרי באמת הגיע להישג כל שהוא.

ג'ון קרי השקיע, כך העיתונות, בחצי השנה האחרונה יותר זמן בטיפול מקומי בסכסוך מאשר קודמתו, הילארי קלינטון, בכל ארבע שנות כהונתה. כאשר שר חוץ של המעצמה מספר אחת בעולם, גם אם היא דועכת ולא מוצאת את דרכה, משקיע 15% מזמנו,  בגישור אישי בין שני צדדים שתלויים במידה רבה בארה"ב  - התוצאה הייתה חייבת להיות סוג של הכרזה על הישג אחרת ג'ון קרי היה נמצא בסכנה של סילוק מתפקידו נוכח ביקורת ציבורית בארה"ב. ג'ון קרי השקיע במסע הדילוגים שלו פי עשרות מאשר במהפכה השלישית במצרים, שמשנה כעת באופן דרמטי את המזה"ת, פי ארבע מבמלחמת האזרחים בסוריה, ופי ארבע מבנסיון לייצר הבנה ותיאום מול רוסיה (ספרתי את ימי הביקור), שיכולים להביא להכלת המלחמה בסוריה ולייצר הבנה בנושא הגרעין האיראני, פי כמה וכמה מאשר בניסיון לייצר חזית מדינית אחידה מול איראן ובכלל לטפל באין ספור בעיות בוערות בעולם. אין כיום תשובה האם ג'ון קרי באמת "הצליח", או כמו אולמרט נישאר עדיין ב 2008 - קצת לא רלבנטי.

אנסה לסכם - במישור האישי ג'ון קרי רשם לעצמו הישג גדול והוא הוכיח קישורי מו"מ מוצלחים - יחד אם זאת יש לזכור שהוא נציג המעצמה והוא לא בחל באיומים עם שיניים. ג'ון קרי עצמו, שעוד לפני שבועיים חתר לוועידה מרובעת בין עבדאללה מלך ירדן, אבו מאזן, בנימין נתניהו והוא  עצמו בעמאן, נאלץ להסתפק בהרבה פחות - במסיבת עיתונאים בלי נציגים מאף צד. במסיבת עיתונאים בעמאן ביום שישי 19/07/2013 בערב  אמר ג'ון קרי ש"ההסכם לחידוש השיחות טרם גובש סופית ופרטיו עדיין בשלבי ניסוח".  במזה"ת יש כלל ברזל ששום דבר לא גמור עד שהוא גמור לגמרי. שנית הוא הגדיר את השיחות הצפויות בוושינגטון בשבוע הבא בין ציפי ליבני לצעיב עריקאת כ"שיחות מקדימות".   כך שההישג הוא בינתיים מינימלי ועוד ימרטו הרבה נוצות עד סיכום בכתב של הפרטים הקטנים שתמיד משבשים הכל ויתחילו לדבר "דוגרי".  ג'ון קרי גם הודיע שהוא הדובר המוסמך היחיד של המו"מ וששני הצדדים, יעזרו בארה"ב כשיצוצו מיכשולים גבוהים מדי. מכאן אנחנו יכולים לשער שגם בעתיד ימשיך ג'ון קרי לדשדש בביצה.

ישראל יצאה בהישג משמעותי מאד  כאשר הדרישה שלה למו"מ ללא תנאים מוקדמים התקבלה  וגם הדרישה הפלשתינית למחוות בונות אמון טרם המו"מ נדחתה והמחוות יהיו חלק מהתפתחות המו"מ ולא מתנה למפרע.  בכלל אם בסבב הקודם בכהונתו הראשונה של ברק אובאמה ב 2009-10 הלחץ היה מרוכז בישראל והפלשתינים העלו את סף הדרישות בהתאם ללחץ - מתווה 2013 הוא כמעט הפוך - הלחץ הוא על הפלשתינים. עצם התהליך מחייב את הפלשתינים להקפיא סידרה של מהלכים אנטי ישראלים ויסייע לישראל בהתמודדות בחרם האירופי. למרות שניסיתי להבין לא הצלחתי לברר האם ג'ון קרי והתהליך בכלל חותר ל"סוף הסכסוך" ולסיום כל התביעות של שני הצדדים או, כפי שיש כמה סימנים, חותר להסכם ארוך טווח וחוזר לרעיון של מדינה פלשתינית בגבולות זמניים - מה שמאפשר להתחמק מדיון בבעיית הפליטים, הכרה בישראל כמדינה יהודית, זכות השיבה ומזרח ירושלים. במיקרה של סוף הסכסוך - או הכל או לא כלום - קשה להיות אופטימיים. במיקרה השני יש סיכוי מסויים למהלך. בינתיים זכתה ישראל לפסק זמן משמעותי ורק ימים יגידו האם  ישראל עושה בזמן שימוש מועיל או מזיק.

מבחינת ארה"ב מדובר במהלך הזוי ובכישלון מהדהד בהבנת המרחב. אתן שתי דוגמאות: המהפכה השלישית במצרים הייתה תהליך מתהווה בגלוי  ברשתות החברתיות. כבר שבועיים לפני המהפכה, באמצע יוני, התבטא גנרל מצרי שה  30 ליוני יהיה יומו האחרון של  מוחמד מורסי , הנשיא, בתפקיד. המהפכה העמידה את ארה"ב בשפע של דילמות בין דמוקרטיה, כפי שהיא מובנת בארה"ב, האחים המוסלמים, הגורם האיסלאמי הכביכול מתון (אשליה מוחלטת) שארה"ב רוצה להתפייס איתו והצבא המצרי כגורם המייצב  היחיד במדינה. עד ההפיכה,  שזעקה מכל קיר,  היה ג'ון קרי עסוק, ניחשתם נכון, ב"סיכסוך" וגם לאחריו הטיפול במה שמשנה את המיזרח התיכון לעומק הופקד בידי עוזרו הבכיר וויליאם ברנס. ג'ון קרי עצמו - יוק. ירדן נימצאת בתסיסה כלכלית קשה, חלקה תוצאה של גלי הפליטים קודם מעיראק ולאחר מכן מסוריה, המסכנת באופן מוחשי את המשטר בירדן ואיתו יתמוטט גם הסיכוי להסדר כל שהוא עם הפלשתינים.  ג'ון קרי הציג תוכנית לגייס, ב 29/05/2013  במהלך כנס כלכלי בירדן,  4$ מיליארד, כולו כסף ממקורות מערביים וללא שותפות ערבית, לפיתוח הכלכלה הפלשתינית כעוד מנוף להנעת התהליך, לא לכלכלה הירדנית, ידידה וותיקה של ארה"ב, שמשטרה בסכנה ושזקוקה במהירות להזרקת מזומנים וליצוב המצב  שם (מעניין מה חושב בלב מלך ירדן עבדאללה).

אסכם כך, הישג צנוע אישי לג'ון קרי, הישג לישראל והתעלמות מהמזה"ת ומבעיותיו הבוערות ובכלל מהעובדה שג'ון קרי הוא לא שליח הממשל האמריקאי לשלום בין ישראל לפלשתינים אלא הממונה על יחסי החוץ של המעצמה מספק 1 בעולם (עדיין) עם כל שאר העולם.  האם, כשר החוץ של ארה"ב  קרי באמת הצליח או מצליח?