יום רביעי, 29 ביוני 2016

דילמת אורון/גולדין


ההסכם עם תורכיה העלה לכותרות את סוגיית נעדרי צה"ל שאול אורון והדר גולדין. ראשית אבהיר שאני לא מוכן לקשור את המיקרה הזה עם סוגיית אברה מנגיסטו ו/או האזרח הבדואי - החיילים נישלחו בשליחות כולנו למעננו - האזרחים החליטו בשם עצמם ואחריותם האישית. לא שלישראל אין אחריות על גורל האזרחים אלא שהיא פחותה בהרבה.


שנית אציין שלתת לחמאס זכות ווטו אסטרטגית על ההחלטות הכי חשובות של מדינת ישראל ולתת בידיהם את המפתח להתנהלותה של מדינת ישראל הוא עיוולת ממדרגה ראשונה ובנושא הזה אני חלוק לחלוטין עם משפחות חללי צה"ל הנעדרים שאול אורון והדר גולדין. שלישית כתבתי פעם לפני שיחרור גילעד שליט שהמחיר שישראל משלמת על שיחרורו יביא למותו של לפחות !!! אזרח ישראלי אחד באופן ישיר על ידי משוחררי העיסקה - מה שמעלה סוגיה מוסרית לא פחות קשה - האם מותר לישראל לדון את אחד מאזרחיה למוות וודאי, הגם שאנחנו טרם יודעים את זהותו, במיקרה של גילעד שליט סנ"ץ ברוך מזרחי שנפל ב  14/04/2014 ערב ליל הסדר של אותה שנה. הסוגיה הרביעית היא שבכלל המיקרים של גילעד שליט עצמו ובהמשך של אורון שאול והדר גולדין הם תוצאה של תורת לחימה מיוחדת שפיתח החמאס, לקראת עימות אפשרי בעזה, לחטיפת חיילים דרך מינהרות יעודיות . המאמץ האדיר שהחמאס השקיעה בסוג הזה של הלחימה ותוצאותיו, הכוללות גם את חטופי אלון שבות וארבע חיילים שנהרגו בניסיון חטיפה דרך מינהרה ליד נחל עוז בשטח ישראל. ב 29/07/2014, הם כולם תוצאה של המחיר המופקר שישראל שילמה יבור חטופיה עוד מאז עיסקת ג'יבריל ממאי 1985.


אחרי שיחרור גלעד שליט הוקמה וועדה להמליץ על נוהל ועקרונות להתנהלות מול המיקרה הבא - הייתי כבר אז נגדה כי הערכתי שמדובר בהשתרשות של תרבות וששום נוהל לא יחזיק מעמד מול הלחץ החברתי שישראל רואה בו, משום מה, נקודת חוזק וגאווה.


לגופו של עיניין צודקת משפחות אורון וגולדין בדבר אחד - הלחץ הוא ממשי רק כשהתקשורת עוסקת בהסכם עם תורכיה ואין שום מנופי לחץ ביום יום. הרי המנופים רבים מספור ודנו בהם עשרות פעמים בעבר !! בעיקר כתרוץ, לא בכוונה ממשית לעשות בהם שימוש - זה מתחיל בטיפולים רפואיים למשפחתו של איסמעיל הניה ובכלל. הרי בכל רגע נתון יש מאות עזתים בטיפולים רפואיים בישראל.  עד החזרת הבנים ישראל חייבת להתנער ממכל טיפול רפואי, אפילו הוא מציל חיים, לחברי החמאס ובני משפחותיהם בעזה. תנאי המעצר של אסירי החמאס צריכים להיות הקשים ביותר שהחוק הישראלי מאפשר (לנו אין את הלוקסוס של גואנטנאמו שמחוץ לשיפוט החוקתי של ארה"ב). הם, אסירי החמאס מעזה ובכלל, צריכים להיות מרוכזים במקום, נניח כלא נפחא או ניצנה, הקשה להם שהופך את ביקורי הקרובים למסע תלאות. לימודים, טלוויזיות, טלפונים ניידים הכל צריך להישלל (במיגבלות החוק) מאסירי החמאס. הזרמת מוצרים חיוניים לעזה צריכה להיות ללא כל מוצרי מותרות כפי שישראל מגדירה אותם. פעילות מודיעינית ענפה צריכה לעודד חמאסניקים מעזה לערוק לישראל, פעולה שאכן נעשית יש לומר.  צריך לשקול פעולות קומנדו שיעודן חטיפת מנהיגי חמאס, גם במחיר סיכון, כדי ליצור הרתעה ארוכת טווח מפני חטיפות .

יש להודות על האמת - ישראל לא למדה דבר מחטיפות העבר, היא גוררת רגלים בכל הנושא של לחץ על אסירי החמאס ומנהיגיו, אין לה שום תורת התנהגות ישימה,מעוגנת בהוראות ובחקיקה לטפל בתופעות החטיפה מערכתית, לאורך זמן ככדי להפוך מגמה ולהפוך כל חטיפה עתידית מנכס לחוטף לתפוח אדמה לוהט שהוא לא יכול לאחוז ושנזקו רב מתועלתו. ההסבר היחיד שאני יכול לתת שהפופוליזם השתלט על השיח,

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה