יום רביעי, 17 באוקטובר 2012

גוש מרכז/שמאל

לקראת הבחירות קראתי שפע של מאמרי התייחסות ופרשנות שמיפו את הפוליטיקה לשני גושים - גוש הימין וגוש המרכז/שמאל. גוש הימין המכיל בתוכו מפלגות דתיות, חרדיות, ליברליות ולאומיות כבר הוכיח את יכולתו לעבוד ביחד ולהתגבר על המחלוקות הפנימיות שביניהם. הם מאוחדים בגישה תקיפה כלפי הפלשתינים, למרות שכמעט כולם כבר זנחו את רעיון ארץ ישראל השלמה, ואין ביניהם מחלוקת אידיאולגית עמוקה על המדיניות הכלכלית ובתנאי שלא יגעו לכל אחד בגבינה שלו. איש במפלגות גוש הימין, אולי חוץ מיהדות התורה, לא דוגל במדיניות רווחה או דוגל עקרונית בהגברת הפיקוח הממשלתי על המשק. בקיצור בעזרת כספו של משלם המיסים ניתן לגשר על הפערים שהם בעיקרם טקטיים. המישור היחידי בו יש מחלוקת אידיאולוגית אמיתית הוא המאבק בין ש"ס והחרדים לישראל ביתנו על אחיזת היהדות האורתודוכסית במישור יחסי האישות והמרחב הציבורי בישראל.


לעומת זאת אין שום אפשרות לגשר בין יאיר לפיד ושלי יחימוביץ למפלגת בל"ד הערבית הנימנית, משום מה, תמיד כחלק מגוש השמאל מרכז יחד עם שאר המפלגות הערביות. למרות שאין מחלוקת מדינית ממשית בין העבודה ליאיר לפיד יש ביניהם תהום כלכלית קשה מאד לגישור. קשה עד בלתי אפשרי לראות את יאיר לפיד מוצא דרך משותפת כל שהיא עם מר"ץ וזהבה גלאון. יאיר לפיד דוגל בכלכלה חופשית ובמדיניות רווחה של שיוויון בנטל שעיקרה חסימת החרדים והפניית המשאבים המתפנים לרווחה אמיתית לאלו שניזקקים לה מתוך מצוקה ולא מתוך נוחות ובחירה אישית כמו החרדים. כדי לסבך את העיניין גם שלי יחימוביץ וגם יאיר לפיד לא פסלו שותפות עם הליכוד על בסיס הבנות משותפות. בהינתן האידיאולוגיה הכלכלית קשה לליכוד לייצר הבנות עם שלי יחימוביץ אבל קל לו הרבה יותר לייצר אותם עם יאיר לפיד. לכן אין דבר כזה גוש מרכז/שמאל כגוש אלטרנטיבי לימין. גם אם מפלגות הימין יקבלו כולם ביחד רק 55 מנדטים אין אפשרות להקים קואליציה מכל היתר ביחד כולל כל המפלגות הערביות. תשאלו את ציפי ליבני שניצחה בבחירות האחרונות אבל לא הבינה שאין דבר כזה גוש מרכז/שמאל שהיא כביכול יכולה להנהיג כאלטרנטיבה לליכוד. אני אומר זאת בצער כי בדמוקרטיה צריכה תמיד להיות אלטרנטיבה פוליטית אסטרטגית אמיתית.


אריה דרעי


לזמן מה הצליח אריה דרעי למקם את עצמו בעמדת הפיוס שבין חרדים לחילוניים. הוא דיבר על מיפלגת מרכז שיש לה יכולת לגשר בין שני העולמות על בסיס מדיניות חברתית התומכת בחלשים. לעניות דעתי הפוליטיקה הישראלית צריכה גוף מגשר שכזה. יתכן שלו היה מקים מפלגה כזו היה מתקשה לעבור את אחוז החסימה ובכל מיקרה היה מצליח לעמוד, לכל היותר, בראש מיפלגה נחוצה אמנם אבל קטנה. אריה דרעי הוכיח בעבר שיש לו יכולת למצות את ההזדמנויות הפוליטיות שבדרכו ויתכן שהוא היה מצליח באופן ממשי ומהותי להשפיע על השיח הציבורי הישראלי ועל היחס שבין מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית ושיוויונית למדינת ישראל כמדינת העם היהודי.


התפנית חזרה לש"ס החזירה אתת אריה דרעי למה שהוא היה כניראה כל הזמן - עסקן פוליטי מיומן שיודע לתמרן בחצרות החרדיות טוב יותר מאחרים. האיש שניראה שקיבל כנפיים משלו וחיפש לעצמו סמכות פוליטית אצל הבוחר הישראלי ככלל חזר לתלות את עתידו במועצת גדולי התורה וברב עובדיה יוסף אישית ולהמיר את מקור הסמכות שלו מהבוחר הישראלי לחצרם של רבנים. לא מדובר בסתם נוסחה. מי שמקור כוחו במועצת גדולי התורה ממילא מוגבל ביוזמות "ליברליות" של גישור ופשרה עם העולם החילוני. מי שמקור סמכותו חצרות הרבנים כבר לא יכול להיות המגשר הגדול אלא רק נוטר החומות ושומר השערים. אני מנחש שבלי קשר לפסיקת הרב עובדיה יוסף ש"ס תשאר אותו הדבר וכוחה הפוליטי לא באמת יגדל בעיקר עם מפלגה כמו זו של יאיר לפיד ברקע. כמו בפרק הקודם הדברים מצערים כי צריך "מפלגת פיוס לאומי" חברתית בישראל ולצערי אין כזו.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה