המסך הירוק

ב 5 למרץ 1946, כבר כחבר אופוזיציה בבפרלמנט הבריטי, נשא צרציל אחד מנאומיו ההיסטוריים הנוספים שנושאו ההשתלטות הסטליניסטית על מזרח אירופה. "על מזרח אירופה ירד מסך של ברזל" קבע צרציל והטביע את המושג שהפך למאפיין הפוליטי של החצי השני של המאה ה 20 "מסך הברזל" שהחזיק מעמד עד 1991.

המשך המאמר הוא בהשראתו של גיא בכור ומאמרו האחרון "צפלין מעופרת: פיצוץ המטוס הרוסי משנה את חוקי המשחק" - במאמר טען גאי בכור שהמלחמות הפעילות בעולם הערבי - בלוב, תימן, סוריה ועיראק גרמו להפסקה כמעט מוחלטת של הטיסות המיסחריות לאותן מדינות ולהפסקה מוחלטת של תנועת התיירות . בלבנון, מצרים ותוניס, יש ירידה דרסטית בתנועת התיירות תוצאה של המלחמות האזוריות אבל גם של התקפות ממוקדות על התיירות ולאחרונה על טיסות הנוסעים המיסחריות. לכך יש להוסיף תפוצה נירחבת של טילי נ"מ בידי אירגוני הטרור למינהם - בעיקר טילי סאם-7 ממאגרי הצבא הלובי שהתפורר - שמאות !! מהם ניתפסו במיבצעים שונים בסיני או מוברחים למצרים מלוב.  המסך הירוק שמתחיל לרדת על המזרח התיכון הערבי מביא איתו גם פגיעה נוספת בסיכויי ההתאוששות הכלכלית של העולם הערבי . בכל העולם מנסות חברות תעופה לעקוף את המדינות הערביות השונות, אפילו הן עדיין בטוחות יחסית, כי מתחת לשטח רוחש  האסלאם הרדיקלי וברור שצריך לקחת בחשבון את אפשרות "הפעם הראשונה" - הבידוד הזה בין האסלאם לתרבות המערב והגטו התרבותי חסר ההפריה שבו יתפתח הציבור הערבי במזה"ת, לאחר שסילק מתוכו את הנוצרים, שטוף באווירה של להט דתי, משבר חברתי, הסתה תרבותית ודיכוי, לא יכול להבטיח אלא צרות צרורות.

גיא בכור התמקד בעולם הערבי המוסלמי במזה"ת. אני רוצה להרחיב להיבטים נוספים. בעזה גדלים היום מאות אלפי ילדים, באווירה של להט דתי והעצמת השינאה לישראל בלי שראו בחייהם ולו ישראלי אחד, לא ילד, לא מבוגר ולא חייל. במצב הזה אין גבול לדמוניזציה המתפתחת במוחם של אותם ילדים. דוברי העיברית שפעם הכירו את תל אביב ונתניה, שהתחככו באוכלוסיה של ישראל הם זן הולך וניכחד באוכלוסיית רצועת עזה. גם בגדה המערבית יצר העימות עם הפלשתינים מחסומים, חומות וגדרות. נוער וילדים רבים לא ניתקלו בישראלי אלא כחייל או כמתנחל שנוא. הגם שהחיבור בין ישראלים לפלשתינים בגדה הוא לאין ערוך גדול מהחיכוך הלא קיים בעזה הוא בדרך כלל חיכוך עויין, מלא בחשדנות שלא משאירה מקום סתם להתרשמות הדדית . כמעט הכל עובר דרך האספקלריה של העימות - מתוכניות הטלוויזה למערכי הלימוד בבתי הספר. ווילון דתי ירוק הולך וניפרש בינינו לפלשתינים ובהשראת דאע"ש והווילון רק יתאטם וציבעו יהיה ירוק יותר, כהה יותר.

במדינות אירופה יש אמנם אוכלוסיית מהגרים מוסלמית שמצליחה להיטמע בתרבות האירופית. בעיקר מהגרי העבודה התורכיים בגרמניה של שנות החמישים ופקידי האימפריה הבריטית שהיגרו לבריטניה עם חלוקת הודו והקמת פקיסטן, שלוותה באלימות נוראה, בשלהי שנות הארבעים. בניהם ובעיקר נכדיהם הצליחו להשתלב בתרבות הבריטית.  אבל, מצד שני, ההגירה הצפון אפריקאית לדרום אירופה ופליטי המילחמות בעולם המוסלמי בארבעים השנים האחרונות לא ניטמעו באירופה.  הם הקימו גטאות הולכים וגדלים בערים האירופאיות הראשיות. בניהם מתגייסים באלפיהם לדאע"ש או מקימים תאים של אסלאם רדיקלי באירופה עצמה. בהרבה ממדינות אירופה יש כבר אזורי "שיטור מיוחד", בעיקר בצרפת אך לאחרונה אפילו בשבדיה, שבהם יש למישטרה הנחיות מיוחדות איך בכלל להיכנס לאותם מתחמי "שיטור מיוחד", איך להתנהג וגם על איזה עבירות אפשר להעלים עין כדי לא להתסיס את תושביהם. מסך ירוק של "תקינות פוליטית" חוצץ בין התרבות האירופאית על גווניה לאסלאם.

התחום הראשון הוא תחום חופש הדיבור שבו הצליחו מוסלמי אירופה להטיל חתיתם, בשורה של מהומות או פיגועים, על  כל התייחסות ביקורתית לאסלאם בכלל ולמוחמד בפרט בטיעון של "פגיעה ברגשות" שלו היה באמת מיושם על כל תחומי ההבעה היה שם סוף לחופש הדיבור כפי שהוא מקובל במערב. כמעט בכל מדינה באירופה קמות קבוצות שדורשות ללמוד לא בשפת הארץ הקולטת אלא בשפת ארץ המקור שהקיאה אותם מתוכה.  מערכת המישפט באותם מדינות, בעיקר בבריטניה, מפנה מקום למערכת המישפט המוסלמית השרעאית ההלכתית מבחינת בורר מוסכם על הצדדים. בהדרגה בונים המוסלמים באירופה מסך ירוק בינם לאירופה, וילון של תרבות, שפה, תקינות פוליטית ומישפט לא כחלק מרב תרבותיות מכבדת כל  אלא כחד תרבותיות דורסת כל. הרי האסלאם שכה זועם על כל רמז של פגיעה באסלאם או בכבוד הנביא לא מונע את עצמו מלפגוע בכל סימלי היהדות והנצרות או בכלל והמושג "כופרים" בהתייחס לאותם ציבורים נפוץ ומקובל.

אפשר להמשיך במתן דוגמאות הלאה אבל דבר אחר ברור - האסלאם, בעיקר האסלאם הערבי - מקים סביבו מסךירוק של בידול, חשדנות ועויינות, לכל סביבתו. בכל מקום שהוא יכול הוא מקיא מתוכו או ממש משמיד ציבורים אחרים, למשל הנוצרים במזה"ת, כל נקודת חיכוך עם תרבות לא מוסלמית, אתרי תיירות, מוסדות תרבות, תחבורה בין לאומית, מערכות עיתונים (צרלי-הבדו בצרפת ודומיו) או במעברי סחורות (ארז, כיסופים למשל) נמצאים תחת התקפה. בטווח ההיסטורי הארוךהמסך הזה , בדיוק כמו מסך הברזל, הוא אסון למוסלמים שממנו לא יתאוששות אלא בעוד עשרות שנים (אני אופטימי) - בטווח הקצר המסך הירוק הוא אסון לעולם, לאירופה ולנו.