יום שלישי, 24 בנובמבר 2015

הגישה המנצחת

מעטים המיקרים בהיסטוריה, ויש כאלה, שטרור נוצח, הוכרע וחוסל עד הסוף ללא כל הישג מדיני לטרור. הדוגמא הבולטת היא מיגור הטרור המאואיסטי במלזיה של היום בידי הבריטים לאורך עשור, מאמצע שנות החמישים עד אמצע שנות השישים. הניצחון הוא יחודי בכך שהמחתרת המאואוסטית חוסלה ללא שום הסדר מדיני. בקפריסין, בקניה או בארץ ישראל הניע הטרור תהליך מדיני של עצמאות לאומית.  יש וודאי  גם דוגמאות נוספות למשל "האינתיפדה השניה" בין 2001 ל 2008 שלא הביאה כמעט שום הישג מדיני לפלשתינים , אולי קצת עליה בלגיטימיות של הפלשתינים מול פגיעה בלגיטימיות של ישראל. גם בסרי לאנקה מוגר, לפני שש שנים,  הטרור הטאמילי, באכזריות רבה, ללא שום הישג מדיני למורדים ולטרור - שם לבש המאבק אופי של מלחמת אזרחים מלאה מלווה בטרור.  מכל הדוגמאות הטובות יותר או פחות דבר אחד הוא מעל לכל ספק - מאבק בטרור, אפילו הוא מוצלח ויעיל מאין כמותו, הוא מאבק של שנים - לא של ימים, שבועות או חודשים - של שנים !!. כל ציפיה למיגור מהיר של טרור הסכינאים הפלשתיני אינה מציאותית.


שנית - יש נטיה לבודד את טרור הסכינים הפלשתיני מהמזה"ת, מהתנגשות הציבילזציות ומהמדינה האסלאמית משל אנחנו בעולם אחר ולא בעידן הגלובליזציה. הערכתי הלא מבוססת אלא על תחושות בטן היא שהצלחה של דאע"ש להכיל את המערכה האווירית נגדו , סדקים בקואליציה נגד דאע"ש ויצוא הטרור למערב ימריצו את הטרור הפלשתיני לשיאים חדשים וההיפך יצמצם את הטרור הפלשתיני. עוד גורם שממש לא בשליטתנו הוא יציבות ממלכת ירדן שהתפוררותה האפשרית תשלח בנו גלי הדף אדירים.  הפלשתינים הם הרי חלק מהחברה הערבית סונית במזה"ת הקמה על המערב וערכיו ואנחנו חלק, אמנם על תקן של בן דחוי ולא רצוי, מהתרבות הדמוקרטית המערבית. בצד העימות הישראלי פלשתיני המצומצם יותר אנחנו חלק מהעימות המוסלמי-מערבי הרחב והגדול והדברים משליכים אחד על השני. קשה לנו להניח שאירופה תחיה בצל הטרור, כל מדינות המזה"ת, מי יותר ומי פחות ובדרך כלל יותר, וישראל, דווקא היא, תשאר אי של יציבות נטולת טרור ואלימות .  


עדיין לא ברור ולדעתי לאיש אין תשובה האם אובדן העיניין בסיכסוך הישראלי פלשתיני והעתקת תשומת הלב העולמי לדאע"ש והתנגשות הציבילזציות היא גורם מדרבן או מרסן בנכונות הפלשתינית להמשיך בטרור נגדנו.


אפשר להכביד מילים על אופק מדיני, על חסימת צירים, על ניסיון לבודד את האוכלוסיה הפלשתינית מסכינאיה או על לחץ מדיני על אבו מאזן והקפאת כספים לפלשתינים. וודאי שלכל אחת מההצעות תהיה גם השפעה, לא בטוח שדווקא מרסנת, על טרור הסכינים הפלשתיני אבל אי אפשר לצפות שמלחמה כזו תהיה קצרה ואיזה פטנט ביטחוני, נניח חסימת כפרים והפרדה בנתיבי הנסיעה, אכן יביא תוצאה בזמן קצר. סביר הרבה יותר, מלקחי כל מלחמות העבר כולן, שהתוצאה הראשונית המיידית תהיה דווקא שכלול והתאמת אופי הפעולה של המפגעים הפלשתינים לתנאי המאבק החדשים. למשל שימוש בלוחיות זיהוי ישראליות גנובות או מזוייפות, שימוש בתיחפושות ואולי אפילו מעבר לנשק חם. לכן ההמלצה הראשונה שלי היא לא להבטיח הבטחות שווא או פתרונות מהירים באספמיה אלא להדגיש ולדבר על מאבק ממושך שיקח כמה שנים !! חוזר - כמה שנים !! לא רק בגללנו או בגלל הפלשתינים אלא גם בגלל דאע"ש, חורבן העולם הערבי סוני שסביבנו ו"התנגשות הציבילזציות".

בניגוד למקובל, שהרי הצבא, המישטרה ומנגנוני הביטחון הם האמורים לדאוג לביטחוננו - כלי הנשק העיקרי שלנו - ואיני פוסל מחסומים, מעצרים, סגרים או גירושים לפי הצורך למרות שאיני מאמין ביעילותם ארוכת הטווח -, הוא האיפוק האזרחי, הדבקות בשיגרה, הערבות ההדדית, ההחלצות לקראת סכנה, הערנות, התגובה המהירה וקור הרוח,  בית פה ועוד בית שם - נכון מדובר על גישה מגננתית אבל, לדעתי, בסופו של יום, מדובר על גישה מנצחת.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה