על ההסכם

לא ברור, במועד כתיבת השורות אם יהיה הסכם עם איראן. המאמר ניכתב בהנחה שההסכם יחתם. נתחיל במימד האיראני עצמו. כרגע אפילו יוסרו הסנקציות במהרה הכלכלה האיראנית בצרות צרורות -  רמת החיים היא כדי 38% מרמת החיים בישראל, היא סובלת מאבטלה, תעסוקת נשים נמוכה ולאחרונה מילודה שלילית וכלכלתה ריכוזית מאד, מנוהלת על ידי פקידים ולא מתאימה לשוק החופשי. כשמחירי הנפט היו 100$ לחבית היה במחיר הנפט לספק חמצן לחברה האיראנית - אבל במחיר נםט של 60$ ובמגמת ירידה שתחריף אם כניסת איראן לשוק האנרגיה המוצף בעולם אין הבכנסות הנפט הצםויות כדי לשקם את הכלכלה האיראנית ואין בריכוזיות כדי להציב אותה כמיתחרה בשוק העולמי. איראן בהחלט עלולה להיכנס לאי שקט חברתי נוכח הציפיות שהסרת הסנקציות יקלו על האוכלוסיה כשהמציאות היום יומית לא ממש תשתנה.

כבר כעת ניחשפו בקיעים משמעותיים בין הנשיא המתון חסן רוחאני ולמנהיג העליון חמנאי ששולל כל פשרה עם המערב. למרות כל הוויתורים המערביים ההסכם במתווה הנוכחי קרוב לרוחני הרבה יותר מלחמניאי - כרגע במאבק הכוח באיראן, דגש על כרגע, יד המתונים גוברת מילתו של חמנאי היא כבר לא המילה האחרונה.

יתר על כן כל המיזרח התיכון בוער ואיראן כבר אינה יעד להשקעות עתק של העולם שרובו, חוץ מארה"ב, שרוי במצבים שונים של משבר וקושי כלכלי.  פעם הפטרו- דולרים היו אבן שואבת להשקעות אבל אין כבר פטרו-דולרים וזה היה פעם.

איראן, עוד הרבה לפני ימי עזרא ונחמיה וסיפורי אסתר המלכה היא ארץ של מיעוטים ולאומים רבים כשהאיראנים עצמם הם כדי חצי מהאוכלוסיה - המיעוטים האלה שאיראן למדה, היסטורית, להכיל, הם גם סכנה מתמשכת ליציבות הפנימית - מהאזרים השיעים בצפון, הכורדים הסונים בצפון מערב, הבלוצים הסונים בדרום מיזרח והערבים הסונים בחוזיסטן - עקב האכילס של איראן.

כרגע מתחוללת מלחמה סונית שיעית במיזרח התיכון - לגבי חלק מהקבוצות השיעיות במזה"ת, החוטים בתימן, החיזבאללה בלבנון והעלאווים בסוריה מדובר במלחמה קיומית ממש מול רוב סוני ענק. המלחמה הזו תבלע את איראן. חלק מנציגי המעצמות - כמו סרגי לברוב הרוסי שצידד בהסרת אמברגו הנשק מיידית מאיראן נימקו עצמם שאיראן היא הכוח האפקטיבי ביותר נגד דאע"ש באזור. עובדתית זה דווקא הכורדים אבל גם ארה"ב מתאמת את מהלכיה בעיראק בצורות שונות עם איראן והמליציות השיעיות נתמכות איראן. כולם מתכוונים דאע"ש אבל מציתים אש דתית ענקית סונית שיעית שתכלה את המזה"ת ותתיש את איראן.

יש בעולם ניסיון מצטבר להתמודד עם מאזן אימה גרעיני או אפילו חוסר שיוויון גרעיני, למשל בין הקוריאות. במצב האימה הגרעינית נוהגים הצדדים להתעמת דרך בני חסות ולא באופן ישיר - בתימן החוטים נתמכים באיראן, הסונים מעדן והנשיא מנסור האדי בסעודיה. החיזבאללה והעלאווים בסוריה נתמכים מאיראן - ג'בהת אל נוסרה הסונית מתורכיה וסעודיה. אבל כאן באה לביטוי נקודת התורפה האיראנית - המיעוטים הרבים, לפי הסי.אי.איי מעל ל 80 קבוצותת אתניות לא איראניות, הם כר פורה לחתרנות נגד סונית באיראן. הפקיסטנים יקימו מחדש את החזית לשחרור בלוציסטן, הסעודים יתמכו בערבים בחוזיסטן ומן הסתם תקום שם החזית המוסלמית הסונית של חוזיסטן או משהו דומה, האזרים דורשים כבר עכשיו להסתפח לאזארבייג'ן וודאי תמצא יד נעלמה שתפיח תיקוות חדשות בכורדים באיראן. לאיראן מחכה משהו שמזכיר הרבה יותר את הגיהנום מאשר איזהו חלום. למיעוטים השיעים באזור מצפה סכנת השמדה כמו ליזידים או לנוצרים . האיראנים יחתרו בכל המזה"ת תחת כל המישטרים הסונים אבל אף אחד בעולם הסוני לא מתכוון לשתוק. סביר מאד שהלחץ השיעי, כמו שהוא מתבטא בעיראק באמצעות המליציות השיעיות  יהפוך את המזה"ת במהירות מרב קוטבי  לדו קוטבי סונים נגד שיעים וגר אל נוסרה עם דאע:"ש וסעודיה במחנה סוני אחד גדול נגד השיעים.

. נכון שכרגע יש ברית אינטרסים אנטי איראנית בין ישראל לסעודיה ומצרים . למרות זאת ישראל צריכה לשאוף למצב הקיים של הבנות שקטות של תן וקח ולא של עמידה גלויה שלנו לצד סעודיה בנושא איראן ושלהם לצידנו בנושא פלשתין כי המלחמה הדתית עוד תתהפך והסכנה לישראל גדלה אם נזוהה כחלק מהמחנה הסוני בידי השיעים וכמובן להיפך.

לישראל יש כרגע יכולת מכה מקדימה על איראן, יכול הגנה מצויינת ממכה איראנית ויכולת ניבנית ומשתפרת במהירות למכה שניה היה והאיראנים יקדימו. תקיפת ישראל היום, לא כל שכן בעוד עשר שנים, בהנחה שאיראן של האייטולות תשרוד עד אז,  לא יכולה אלא לגזור אסון נוראי על איראן הנאבקת בכל החזיתות, הדתית, המדינית והעדתית נגד כל שאר העולם הסוני. לכן ההסכם הוא גרוע, בעיקר לסונים, הוא לא רק יצית התגרענות אזורית אלא מלחמת דת ענקית באמצעות שליחים וחתרנים וכמו שדאע"ש מאיים קודם כל על העולם הערבי, אחר כך על אירופה, אחר כך על הדמוקרטיות המערביות ורק לבסוף על ישראל כך גם הגרעין האיראני שמקורו בכלל באיום העיראקי של שלהי מלחמת המיפרץ ב 1989 - החשש האיראני הוא  מהסונים ולא מהיהודים.

בקיצור, בעיקבות ההסכם לאיראן לא מחכה גן עדן אלא אשכול אחר של בעיות קשות מנשוא, המתחים החברתיים באיראן בין המדינה למיעוטיה וומאבק המתונים בקיצוניים רק יתעצם,  לשיעים נתמכי איראן מחכה מלחמת קיום אכזרית שכרגע סופה לא ניראה באופק. פעם ישראל הייתה השעיר לעזאזל לבעיות המזה"ת והדביקה יחד נגדנו אויבים מרים שאין להם דבר משותף אלא שינאת ישראל. היום ישראל בקושי מוזכרת ובעיקר לא רלבנטית לבעיות המזה"ת. לנו בישראל עדיף לשמור מרחק מהכל - נכון מסובך, מאיים אבל ממש לא עלינו. הדילמה האסטרטגית האמיתית של ישראל עד כמה להציף על פני השטח את מארג הקשרים עם המדינות הסוניות ולדרוש עבורם תמורה מדינית ברורה או לקבור אותם במחשכי החדרים האחוריים ולצרף אותם לעמימות הגרעינית. אני בעד האפשרות השניה.